תלמוד ירושלמי גיטין פרק ח הלכה ט

משנה: המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. אימתי בזמן שנתגרשה מן הנישואין. ומודין בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה. כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האילו בה. הלכה: המגרש את אשתו ולנה עמו כול׳. אמר רבי מנא. בית שמי כדעתהון ובית הלל כדעתהון. בית שמי דאינון אמרין. פוטר אדם את אשתו בגט ישן. אינון אינון דאמרין. אינה צריכה הימנו גט שני. אמר רבי יוסי בר בון. בית שמי כדעתהון ובית הלל כדעתהון. בית שמי דאינון אמרין. לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה אינון אינון דאמרין. מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה. לפיכך אינה צריכה ממנו גט שיני. בית הלל דאינון אמרין. אפילו הקדיחה תבשילו. אינון אינון דאמרין. אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה. לפיכך צריכה ממנו גט שיני. המגרש את אשתו לא תדור עמו לא באותה חצר ולא באותו מקום. אם היתה חצר שלאשה איש מפנה. ושלאיש אשה מפנה. שלשניהן מי מפנה מפני מי. אשה מפני איש. ואם יכולין הן זה פותח לכאן וזה פותח לכאן. במה דברים אמורים. בזמן שנשאו. הא לא נישאו לא. ובכוהנת אפילו לא נישאו. והארוסה שביהודה כנשואה היא. החולץ ליבמתו אף על פי שעשה מאמר הרי זה לא יפנה. שאין מאמר קונה קניין גמור.