תלמוד ירושלמי גיטין פרק ט הלכה ג

משנה: שלשה גיטין פסולין ואם נישאת הוולד כשר. כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד. הרי אילו שלשה גיטין פסולין ואם נישאת הוולד כשר. הלכה: הרי את מותרת לכל אדם כול׳. לית כאן ספק גירושין אלא גירושין ממש. כיצד ספק קידושין. כיי דתנינן תמן. זרק לה קידושין. ספק קרוב לה ספק קרוב לו. זהו ספק קידושין. והכא הוא זרק לה גיטה. ספק קרוב לו ספק קרוב לה. זהו ספק גירושין. רבי יוחנן בשם רבי חלפתא דמן חוח. וכולן אם ניסית לא תצא. שלא להוציא ליזה על בניה. בתו שניסית לשוק בגט זה לא תצא. כדי ליזוק צרתה לאביה. צרתה שנישאת לשוק בגט זה תצא. בתו שנישאת לאחיו אפילו לאביה לא תצא. תני שלשה שטרות הללו גובה מבני חורין ואינה גובה מן המשועבדין. אמר רבי בא. הדא דתימר בשלא הוחזק שטר ביד המלוה. [אבל הוחזק השטר ביד המלוה גובה. רבי יוסה בעי. אם שלא הוחזק השטר ביד המלוה] אפילו מבני חורין אינו גובה. אלא כן אנן קיימין בשהוחזק שטר ביד המלוה. ולמה אינו גובה. רבי ביסנא אמר. מפני קינוניא. רבי אבינא אמר. מפני פסול. והכא מפני שהוא פסול. התיב רבי אבין. עד כדון בשלוה הזקן. שיעבד הזקן. הכא אית לך מימר מפני קינוניא. לא מפני שהוא פסול. התיב רבי אבון. והתני אף בגיטי נשים. אית לך מימר מפני קינונייא. לא מפני שהוא פסול. והכא מפני שהוא פסול. שלשה גיטין פסולין כול׳. רבי יוחנן בשם רבי ינאי. וכולן בכתב ידים. רבי לעזר שאל. עדים יש כאן. בכתב ידים מה אני צריך. רב ירמיה בשם רב. וכולהם בכתב ידים חוץ משעדיו עמו. אמר רב המנונא. הללו חוביהון על גרמיהון. דאינון שקיבלו עליהן לשקר לחתום בגט שאין בו זמן. רבי בא בר המנונא רב אדא בר אחא בשם רב. דרבי מאיר היא. מה חמית מימר כן. אמר רבי מנא. בגין דאמר רב הונא בשם רב. כל ההין פרקא דרבי מאיר חוץ משינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה. דלא תסבור מימר. קיימיה דרבי מאיר היא תננייה דרבנן. לפום כן צריך מימר. דרבי מאיר היא. אמר רבי יוסי. בגין דרב ושמואל תריהון אמרין. הלכא כרבי לעזר. דלא תסבור מימר אוף הכא. לפום כן צריך מימר. דרבי מאיר היא.