תלמוד ירושלמי דמאי פרק א הלכה ב

משנה: הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור ונאכל לאונן ונכנס לירושלם ויוצא ומאבדין את מיעוטו בדרכים ונותנו לעם הארץ ואוכלו כנגדו ומחלל אותו כסף על כסף ונחושת על נחושת כסף על נחושת ונחושת על הפירות ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים יעלו הפירות ויאכלו בירושלם. הלכה: לא כיוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. העבירן שלא יתודו. הא לבער צריך לבער ובודאי. אבל בדמאי אינו צריך לבער. תני נאכל באנינה ואינו נאכל בטומאה. מה בין אנינה ומה בין טומאה. אמר רב נחמן טומאה מצויה אנינה אינה מצויה. גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. אמר רבי יוסי אפילו כספק טבל לא עשו אותו. אילו בספק טבל ניתקן מחמת שני ספק לא ניתקן שמא אינו אסור לאונן. ברם הכא מותר לאונן. תמן תנינן התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי. והכא את אמר הכן. אמר רבי זעירא תמן תנינן תרומת מעשר של דמאי. ברם הכא מעשר שני של דמאי. אמר רבי אימי אין המשנה הזה יוצא ידי תרומת מעשר של דמאי. מהו כדון תמן רבי מאיר ברם הכא רבנין. רבי זעירא אמר בשם רבנין בדין היה תרומת מעשר של דמאי שלא יפריש עליה חומש ולמה אמרו שיפריש מפני גדירה שאם את אומר לו שלא יפריש אף הוא אינו נוהג בה בקדושה. כדון היה מעשר שני של דמאי שיפריש עליו חומש ולמה אמר שלא יפריש מפני גדירו שאם אומר את לו שיפריש אף הוא אינו מפריש כל עיקר. רבי בון בר חייא בעא קומי רבי לא למה לי דמאי אפילו ודאי. למה לי מיעוט אפילו רוב. ולא כן תני אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ולא מן המדבר ליישוב אלא אם כן היתה במקום שהיתה גררתה מביאה ונוטל דמים מן השבט. אמר ליה ואינו מצוה להשיב אבידה. אמר רבי יוסי מצוה הוא להשיב אבידה בדבר מועט. ואינו מצוה להשיב אבידה בדבר מרובה. ובודאי אבל בדמאי אינו מצוה להשיב אבידה. דתנינן ומאבדין את מיעוטו בדרכים. עד כדון בשאין בידו מעות. היו בידו מעות רבי ניחומי בריה דרבי חייא בר בא אמר (אבא) היו מעות בדיסקיא ולא היה מחללו. אתיא דרבי חייא ברבי ווא כרבי זעירא ודרבי אחא כרבי אמי. דבי רבי ינאי אמרי פחות מאכל מותר לאבד בפרוס אבל בשלם עד כגרוגרת. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק בשלם עד כגרוגרת בפרוס אפילו כמה מותר. מה פליגין. רבי מנא אמר לא פליגין. דבי רבי ינאי אמרי פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס אבל בשלם עד כגרוגרת. רבי יוחנן אמר בשם רבי שמעון בן יוצדק בין בפרוס בין בשלם עד כגרוגרת. רבי הושעיא בעי מהו לאבד כל שהוא ולאבד. ונותנו לעם הארץ לוכל כנגדו בדמאי. הא בודאי לא שאין מוסרין ודאי לעם הארץ.