תלמוד ירושלמי דמאי פרק ב הלכה א

משנה: אלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום. הדבילה והתמרים והחרובין האורז והכמון. האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור. הלכה: תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפה וגריסין הקילקין ועדשים המצריות. המינין הללו על ידי שיש כיוצא בהן בארץ ישראל צרכו חכמים ליתן להן סימן. אבל האלצרין והאפסטקין והאצטרובלין על ידי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל לא צרכו חכמים ליתן להן סימן. אמר רבי אבין הדא מתניתא חילופא חיוב המינין האלו על ידי שאין כיוצא בהן בחוצה לארץ צרכו חכמים למנותן. והא דבילה בבוצרה. שחיקה היא. והא תמרין באלכסנדריא. דקיקין אינון. והא חרוב בביארי גידוד הוא. והא אורז בחולתה אכתר הוא סימוק הוא. והא כמון בקיפרוס. עקום הוא. אמר רבי לעזר לא שנו אלא הלוקח מן הגוי אבל הלוקח מישראל דמאי. רבי יוחנן אמר לא שנייא היא הלוקח מישראל היא הלוקח מן הגוי דמאי. רבי לעזר סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד גוים. רבי יוחנן סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל. ואפילו יסבור רבי לעזר כרבי יוחנן רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל. רבי לעזר חש למיעוט. כהדא כורכיא שהיא מסתפקת יום אחד מן האסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים. רבי יוסי בעי מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אני אומר מעמון ומואב הוא. ונעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים. אלא כיני הא רבי לעזר סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד גוים. ורבי יוחנן סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל. ועוד מן הדא רבי זעירא שלח שאל לרבי אלכסנדרא דצדוקא אילין ניקלווסיא דהכא מה אתון משערין בהון רוב מן הגוים או רובן מישראל. אמר ליה לית אנן יכלין משערין בהון. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי לעזר. התגר בכל מקום דמאי. אימתי בזמן שרוב מכנסו מישראל אבל אם היה לוקח מן הגוי וודאי. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן. תני רבי נחמיה אמר אחד גוי ואחד ישראל כותי ואחד עם הארץ פעמים שהוא לוקח פעם אחת מן הגוי פעם אחת מישראל דמאי. רבי חייא בר אדא בעא קומי רבי מנא ממי לקח האיש הזה נאמר מישראל דמאי מן הגוי ודאי. תיפתר שהיה התגר גוי. וישראל וגוי מטיילין לפניו דמי. התיב רב הושעיה והא מתניתא מסייעא לרבי יוחנן דתני אמר רבי יודא לא הוזכרו רימוני בדן וחציר גבע אלא שהן מתעשרין ודאי בכל מקום. מה נן קיימין. אם בלוקח מישראל כהדא דתנינן ודאי. אלא כי נן קיימין בלוקח מן הגוי. הא שאר כל הדברים דמאי. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בודאי אנן קיימין ובלוקח מישראל אנן קיימין. תיפתר שהיה אגורנימוס גדול ודחק עליו להיות מוכר בזול. והתירו לו להיות מוכר טבלים והלוקח יחוש לעצמו. אי זהו התגר. כל שהביא ושנה ושילש. רבי יונה בעי הביא שלשה משואין כאחת אין זה תגר. זה אחר זה תגר. רבי יונה בעי למפריעו הוא נעשה תגר או מיכן ולהבא. מה נפקא מביניהון. בא והתקין. אין תימר מיכן ולהבא מעשר זה על זה. רבי מנא בעי הוא ובנו ופועלו מהו שיצטרפו לשלשה משואין כאחת. רבי יונה בעי ספינה הבאה מרומי כמה מינין יש בה את רואה אותה כאילו אחד. הפירות לא הילכו בהן לא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הטעם ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אם היה יין כגון חדש ויין ישן הילכו בו אחר הטעם. אמר רבי מנא אזלית לקיסרין וחמיתון נהיגין בהדא דבילתה שוריי. שאלית לרבי יצחק בר אלעזר ואמר לי כך נהג זוגה שוריי. רבי יצחק בר אלעזר בשם זוגא דקיסרין כל דחמי מיא שוריי. אית דבעי מימר עד מגדל מלחא. ואית דבעי מימר עד מערת טלימון. אמר רבי אבמרי מיליהון דרבנין אמרי כל המינין האסורין בקיסרין. החטים והפת והיין והשמן והתמרים האורז והכמון. ולא פרשינן דבילה. בגין דתניתה. והא תנינן אורז וכמון ופרשתנון. הוי שייריה היא. הרי אילו בשביעית היתר בשאר שני שבוע דמאי. הרי אלו בשביעית היתר ויהיו בשביעית שביעית. ישראל משמטין וגוי פטור ישראל וגוים רבים על הכותים. בשאר שני שבוע דמאי דיהודאי ישראל מתקנן וגוים פטורין ישראל וגוים רבים על הכותים. עד היכן. פונדקא דעמודא פונדקא דטיבתא עד כפר סבא. וצורן ודאי בקיסרין. רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא כולכסין הנמכרין בקיסרין הרי אילו אסורין מפני שרובן באין מהר המלך. רבי חייא בר אדא אמר בלבנין. ורבנין דקיסרין אמרין באדומין. רבי זעירא רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן רבי התיר בית שאן מפי יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר שאמר אני ראיתי את רבי מאיר לוקח ירק מן הגינה בשביעית והתיר את כולה. אמר רבי זעירא הדא אמרה אסור לבר נש מיעבד מילה בציבורא אני אומר אותה הגינה היתה מיוחדת לו דהתיר את כולה. רבי התיר בית שאן רבי התיר קיסרין רבי התיר בית גוברין רבי התיר כפר צמח. רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית והיו הכל מליזין עליו. אמר להן בואו ונדיין כתיב וכתת נחש הנחושת. וכי לא עמד צדיק ממשה ועד חזקיהו להעבירו. אלא אותה עטרה הניח לו הקדוש ברוך הוא להתעטר בה. ואנן העטרה הזאת הניח הקדוש ברוך הוא לנו להתעטר בה. רבי יהושע בן לוי הוה מפקד לטלייא לא תיזבון לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא. קם עימיה זכור לטוב אמר ליה זיל אמור לרבך לית הדא גינתא דסיסרא דיהודיי הות וקטליה ונסבת מיניה ואין בעית מחמרא על נפשך אישתרי לחברך. רבי יוסי דכפר דן בשם רבי בן מע‍דיה המינין האסורין בבית שאן. הקצח והשומשום והחרדל והשום והבולכסין האפונין השחורין ובצלים הנמכרים ובני המדינה הנמכרים במידה ופול המצרי הנאגד בשיפה ומינתה הנאגד בפני עצמה והאסטפניני לעולם וקפלוטות מן העצרת ועד חנוכה. אמר רבי זעירא מן העצרת ועד חנוכה איסור רבה על ההיתר. מן החנוכה ועד העצרת התר רבה על האיסור. ולעניין ספחים מראש השנה ועד חנוכה אסור ספחין. מן החנוכה ועד העצרת התר ספחין. מן העצרת ועד ראש השנה צריכה. הקישואין והדילועין והאבטיחין והמלפפונות והיין והשמן ותמרין אפסיות ויש אומר אף התורמוסין ופת חלה לעולם הרי אילו בשביעית שביעית. בשאר שני שבוע מה. רבי יונה אמר דמאי רבי יוסי אומר ודאי. ולא פליגין. מה דרבי יונה אמר דמאי בלוקח מן הבלונקי. ומה דרבי יוסי אומר ודאי בלוקח מן הגינה. עד היכן. פרשתא ורציפתא ונפשא דפנוטיה עד כפר קרנים וכפר קרנים כבית שאן. רבי יונה בשם רבי שמעון בן זכריה המינין האסורין בפנייס והאגוזין והאורז והשומשמין ופול המצרי. גמלייל זוגה אמר אחיניות הבכורות. אמר רבי יונה הדא דתימר מתרנגול קיסריון ולמעלן. אבל מתרנגול קיסריון ולמטן כארץ ישראל היא. רבי יונה בעי היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצאה אורז. ירק מותר והאורז אסור. אגוז מלמעלן וירק מלמטן ירק מותר והאורז אסור. אבל רוב השדות הללו עושות המינין הללו. ואפילו תימר רוב השדות הללו עושות רוב המינין הללו רוב המינין הללו אינן באין אלא מן האיסור. תני האורז שבחולת אנטוכיא מותר במקומו. רבי לעזר בי רבי יוסי התיר עד כדון. רבי יונה בעי וכמידתה לכל רוח. אילו עיירות אסורות בתחום צור שצת ובצת ופי מצובה וחנותא עלייתא וחניתא תחתיה ובית בריא וראש מיא ואמון ומזי. אמר רבי מנא הדא דאת אמר בראשונה. אבל עכשיו יש [עיירות אחרות שהחזיקו בהם ישראל שהם אסורות. אילו עיירות אסורות בתחום] סוסיתה. עיינוש ועין תרע ורם ברין ועיון ויעדוט וכפר וחרוב ונוב וחספיה וכפר צמח. רבי התיר כפר צמח. רבי אימי בעי ולא ממעלי מסין הן. סבר רבי אימי מעלי מסין כמי שנתכבשו. אילו עיירות שהיו מותרות בתחום נבי. צור וצייר וגשמיי וזיויין ויגדי חטם ודבב חרבתיה וכרכה דבר הזרג. חד טעין דצימוקין עאל לטיבריא שאל גמלייל זוגה לרבי בא בר כהנא. אמר ליה אין כל ארץ ישראל עשוי משוי אחד של צימוקין. ואין כל ארץ ישראל עשוי משוי אחד של צימוקין אלא כן אמר ליה אין מקום בארץ ישראל עושה מסוי של צימוקין. חד בר נש אייתי חדא אשפלה דקפלוטין לרבי יצחק בר טבליי. שאל לרבי יוחנן. אמר ליה פוק שאל לחנניה בן שמואל דתנייתה. נפק ושאל ליה. אמר מתני לא יחמי לי שמועה אמר לי. דאמר רבי יסא בשם רבי יוחנן איתפלגון רבי ורבי אלעזר בי רבי שמעון חד אמר אחר מקומו וחרנה אמר אחר מעמדו. רבי אבהו מפרש. רבי אומר אחר מקומו ורבי אלעזר בי רבי שמעון אומר אחר מעמדו. רבי אבהו אמר רבי אומר אחר מקומו והורי ליה כהדא דרבי אלעזר בי רבי שמעון אחר מעמדו. הדא דתימר באילין אפשלתא ברם באילין טעוניא כל עמא מודיי אחר מקומו. היה מקומו ומעמדו היתר והוא עתיד להעבירו דרך איסור אותו האיסור כמי שלא העבירו. רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסי לא כן אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן רבי וחביריו הלכה כרבי. ואמר רבי יונה ואפילו רבי אצל רבי לעזר בי רבי שמעון. אמר ליה מה את בעי מרבי יוחנן. רבי יוחנן כדעתיה. [ד]רבי יוחנן אמר קל היקילו בשביעית שהיא מדבריהם. אית דבעי מימר נצטרפה דעתו של רבי יוחנן עם רבי אלעזר בי רבי שמעון ורבו על רבי.