תלמוד ירושלמי דמאי פרק א הלכה ד

משנה: הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו מברכין עליו ומזמנין עליו ומפרישין אותו ערום בין השמשות. ואם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום. שמן שהגירדי סך באצבעותיו חייב בדמאי. ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי. הלכה: מפרישין אותו ערום שאין טעון ברכה. מבין השמשות הדא דתנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה. תנא רבי חלפתא בן שאול מחללין דמאי במרחץ שאינו טעון ברכה. הא ודאי טעון ברכה. רבי מנא בעי קומי רבי יודן כיצד הוא מברך אם היו פירות על פדיון מעשר שני אם היו מעות על חילול מעשר שני. אם הקדים משני לראשון אין בכך כלום בשעבר הא בתחילה לא. רבי בא בריה דרבי חייא בר ווא רבי חייא בשם רבי יוחנן מותר להקדים שני לראשון בדמאי. רבי יעקב בר אחא בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי לא יעשה ואם עשה מה שעשה עשוי. מהו ליקבע שני במקום ראשון. רבי יוסי בן שאול אייתי ליה אריסיה פירי. אמר ליה צא וקבע שני. חזר ואמר ליה צא וקבע ראשון וחש לומר שמא קבע שני במקום ראשון. הדא אמרה שמותר ליקבע שני במקום ראשון. עולא בר ישמעאל בשם רבי יוחנן פוטר הוא אדם את טבלו בסאה אחת של טבל. כיצד הוא עושה מביא סאה אחת של טבל ועושה אותה שני ופודה אותה וחוזר ועושה אותה תרומת מעשר למקום אחר. נחת עולא לתמן ואמרה בשם רבי יוחנן וחברון עלוי. התיב רב ששת והא מתניתא פליגא היו לפניו שתי כלכלות של טבל. ותני עלה נוטל מן השנייה שני תאינים ושני עישורין ועישורו של עישור. ויטול שתי תאנים ויעשה אותן שני ויפדם ויחזור ויעשם תרומת מעשר למקום אחר. אמר רבי מנא ואין שני שבראשונה טבול לראשון שבשנייה. אמר רבי חנניה תמן כדי שהוא טובל לראשון ולשני. ברם הכא שני שניתקן מחמת ראשון את חוזר ועושה אותו ראשון. שמן שהגירדי סך באצבעותיו חייב בדמאי. מה שהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי. מה בין זה לזה. זה על גב גופו בטל. וזה על גב צמר הוא בטל.