תלמוד ירושלמי דמאי פרק ג הלכה ד

משנה: המוליך חיטיו לטחון עם הכותי או לטחון עם עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית. לטחון הנכרי דמאי. המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית ואצל הנכרי כפירותיו. רבי שמעון אומר דמאי. הלכה: רבי חייא בשם רבי יוחנן נתחלפה קופתו אצל הטחון אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום חושש ואם לאו אינו חושש. ויחוש מה בינה ולסירקי. לא כן תני סירקי שהיתה מסתפקת יום אחד מן האסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים. סירקי איפשר לה שלא להסתפק. ברם הכא לא הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום. רבי טייפא סמוקא בשם רבי אבהו כותין נאמנין על הפיקדון. ולא מתניתא היא אצל הכותי. מתניתין עד שלא נחשדו אתא מימר אפילו משנחשדו. מהו שיהא נאמן לומר נטלתיו והנחתי אחרים מתוקנין תחתיהן. אם את מאמינו שנטל האמינו שנתן. אם אין את מאמינו שנטל אל תאמינהו שנתן. כותי את מאמינו שנתן ואין את מאמינו שנטל. רבי יונה בעי מה נן קיימין אם באומר משלי הן. אפילו עם הארץ לא יהא נאמן. אם באומר פלוני עישר לי אפילו כותי יהא נאמן. אמר רבי בא תיפתר כמאן דאמר כותי כגוי. דאיתפלגון כותי כגוי דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר כותי כישראל לכל דבר. הכא את אמר לטחן הנכרי דמיי. והכא את אמר אצל הנכרי כפירותיו. כאן קופה בקופות וכאן פירות בפירות. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא מה כפירותיו ממש פטור טבל ברור במקום אחר. אמר ליה ולכל דבה. ולא עאל יאות הוה רבי חנינא מתריס לקבל רבי אחא. רבי חייא בר בון בשם רבי יוסי בן חנינא לא אמר רבי שמעון אלא כדי קופתו. הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי. בקיימות אבל אם נאכלה הראשונה השנייה דמאי. נטלו ממנו מאה בני אדם מאה סאין בת אחת כל אחד ואחד מתקן דמאי. נתנום לאדם אחר כבר נראו להיות ודאי. נטל ממנו אדם אחד כמה סאין בת אחת הראשונה דמאי והשאר ודאי. נתנם למאה בני אדם כבר נראו להיות ודאי. והתני בשם רבי שמעון בשם רבי טרפון עשו פירות ישראל זה כפירות כותי זה דמאי. עוד היא לא אמר רבי שמעון אלא עד כדי קופתו. אמר רבי יהושע בן קבסיי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה והזה הטהור על הטמא טהור אחד מזה על טמא אחד. עד שלמדתיה מאוצרה של יבנה. וחכמים אומרים אפילו כולו גוי וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי. הדא אמרה שטהור אחד מזה על כמה טמאין דתנינן אצל הנכרי כפירותיו. אמר רבי לעזר חכמים שהן בשיטת רבי מאיר. רבי יוחנן אמר חכמים ממש. בעון קומי מה טעם. אמר לון כד תסאבון אנא אמר לכון. מה הוה מימר לכון כמה דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות. שמואל בר בא בעי ניחא לטהרות לא אמר לון מפני גדר טהרות. למעשרות לא אמר לון מפני גדר מעשרות. לקדשים לא אמר לון ואילו אמר לון מה הוה מימר לון. גבי מעשרות כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות. רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן מודה רבי שמעון שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. הא רבי שמעון אמר מפריש ורבנין אמרי מפריש. מה ביניהון. רבי שמעון אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט. ורבנין אמרין מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט. אפילו כתרומת חוצה לארץ אינה אילו תרומת חוצה לארץ שמא אינו נוטל דמים מן השבט. דילמא על עיקר טיבלו של גוי איתאמרת. אלא בגין דתני רבי יהודה ורבי שמעון אומר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות עליה. רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן מודי רבי שמעון שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה.