תלמוד ירושלמי דמאי פרק ג הלכה ג

משנה: המוציא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר. אם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו פטור. כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי. רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו. הלכה: תני אין מעבירין על האוכלין. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הא דמר בראשונה. אבל עכשיו מותר מפני הכשפים. תמן תנינן ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו. תני ואסורין משום גזל. כהנא אמר והוא שהפכה על מנת לזכות בה. אבל אם הפכה על מנת שלא לזכות בה לא בדא. ולעניין נזיקין לא בדא שנייה בין הפכה על מנת לזכות בו בין שהפכה על מנת שלא לזכות בו והוזק בהן אחר חייב בנזקו. והכא את אמר הכן. אמר רבי אבין תמן כתיב בעל הבור ישלם בעל הנזק ישלם. ברם הכא עשר תעשר משלך את מעשר ואין את מעשר משל אחרים. כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי. מידה דקה שאין אדם רשאי למוכרה דמאי לא ישלח לחבירו דמאי. מידה גסה שאדם רשאי למוכרה דמאי ישלח לחבירו דמאי. רבי יוסי מתיר בודאי בין דקה בין גסה ואוסר בדמאי בדקה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גדירו התירו דמאי בגסה. דו מתניתא רבי יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור. אמר רבן שמעון בן גמליאל שלח לי רבי יוסי בירבי אתרוג ואמר לי זה בא בידי מקיסרין. ולמדתי בו שלשה דברים. שהוא ודאי. שהוא טמא. שלא בא ביד אחר. שהוא ודאי. שפירות קיסרין ודאי. שהוא טמא מרביצין עליו מים. שלא בא ביד אחר שאילו בא ביד אחר הייתי מעשר מזה על זה. ויעשר ממנו עליו. דו חשש להדא דבר קפרא. דבר קפרא אמר אין דרך בני אדם להיות משלחין לחביריהן דברים חסירין. ולא מתניתין היא רבי יוסי מתיר בודאי בלבד שיודיען. אתא מימר לך אף על גב דו פליג על רבנין לא עבד עובדא דכוותיה. רבי זעירא בעא קומי רבי יסא ולא מפירות שהן מותרין בקיסרין היא. אמר ליה ולא רבי התיר קיסרין. ורבן שמעון בן גמליאל קודם לרבי היה.