תלמוד ירושלמי דמאי פרק ג הלכה ו
משנה: הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל. אמר רבי יודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה. ומודה רבי יודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף להאכיל את בתה שביעית. הלכה: אמר רבי יוחנן אוף קדמיתא על דעתיה דרבי יהודה היא דרבי יודה אמר הנותן לחמותו כנותן לפונדקית. ורבנין אמרין הנותן לחמותו כנותן לשכינתו. כהדא דתני הנותן לשכינתו פת לאופות בו תבשיל לעשות לו אינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשרות. אימתי בזמן שנתן לה שאור ותבלין. אבל אם לא נתן לה שאור ותבלין חושש משום שביעית ומשום מעשרות. מה חמותו מן האירוסין או מן הנישואין. נשמעינה מן הדא מודה רבי יודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית. שנייא היא תמן בין מן האירוסין בין מן הנישואין. אוף הכא לא שנייא בין מן האירוסין בין מן הנישואין.
