תלמוד ירושלמי דמאי פרק ד הלכה א

משנה: הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו. חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. לא מצאו אמר לו אחד שאינו נאמן על המעשרות מעושרין הן אוכל על פיו. חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמעון השזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל על פיו. הלכה: חבריא בשם רבי יוחנן מפני כבוד שבת התירו. אם מפני כבוד שבת למה לי שואלו. על ידי עילי עילה. רבי ביבי בשם רבי חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת. ואם אימת שבת עליו בדה תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. מפני אחד שאין אימת שבת עליו. תני שואלו בחול לא יאכל בשבת. מאן דאמר אימת שבת עליו ניחא. מאן דאמר מפני כבוד שבת אפילו שואלו בחול יאכל בשבת. לא אמר אלא שוגג. הא מזיד אסור דתנינן שכח לעשרן כשאין עמו תנאי אבל אם יש עמו תנאי אוכל על תנאו של חבירו. מהו שיאכל על שאילת חבירו. היך עבידא לקחו ממנו שני בני אדם כאחת שאלו על אחת מהן השני לא יאכל עד שיעשר ועד שישאלנו. אני אומר של זה עישר ושל זה לא עישר. לקח ממנו אדם אחד שתי כלכלות כאחת שאלו על אחת מהן השנייה לא יאכל עד שיעשר ועד שישאלנו אני אומר זה עישר וזה אינו עישר. חשיכה מוצאי שבת מעשר מזה על זה. מאן דאמר מפני כבוד שבת ניחא. ומאן דאמר מפני שאימת שבת עליו למה לי מעשר מזה על זה. עד כדון בשאין לו מאותו המין. ואפילו יש לו מאותו המין. הי צד תאוב. יום טוב שהוא סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה וכן שני ימים טובים של גליות. מאן דאמר קדושה אחת היא אוכל. מאן דאמר שתי קדושות הן אינו אוכל. אפילו למאן דאמר שתי קדושות הן אוכל עד שלא נראה לעשר בנתים. ותני כן שואלו ביום טוב אוכל בשבת. בשבת אוכל ביום טוב. רבי יונה בשם רבי זעירא תיפתר בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת. אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת לא בדא. אמר רבי מנא מיליהון דרבנין מסייעין לרבי יונה אבא. דתנינן תמן המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי יוחנן בשבת של פרוטגמייא התירו מפני איבה. בשבת של פרוטגמייא לא כפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת היא. לא אמר אלא מפני איבה. שאלו שבת הראשונה ולא בא השנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו. ולא כבר שאלו. אמר רבי יונה תמן בההוא דשאל על נפשיה. ברם הכא בההוא דשאל חורן עלוי. ורבי יונה בעי מהו שישאלנו דרך עקלתון. רבי יונה כדעתיה. רבי יונה זבן חיטי מן דבר חקולא נפק לגביה אמר ליה לא דאנא חשיד לך. אלא בגין דזבנית מינך חטין וחמית אוכלוסא עלך ואמרית דילמא דאנשיתיה מתקנה מתקנן הויין. טען מחזקה עלוי אמר ליה מה את חשד לי. תני תרומת מעשר של דמיי שחזרה למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת. רבי שמעון אומר בין למקומה בין שלא למקומה אינה מדמעת. רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא מאן דאמר מדמעת מדמעת. ושאינה מדמעת אינה מדמעת ניחא. מאן דאמר למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת. מה בין למקומה מה בין שלא למקומה. על רבי חגיי. אמרין. בדין הוא מימר משה דאנא אמר טעמא אמר משה דאנא אמר טעמא מאן דאמר מדמעת שהיא מתרת את השיריים לאכילה. מאן דאמר אינה מדמעת שאינה מתרת השיריים לאכילה. הורי רבי לא כהדא דרבי חגיי. אמר רבי זעירא אתא עובדא קומי דרבי חנינא והורי כרבי שמעון שזורי. רבי אחא בשם רבי יונתן אין הלכה כרבי שמעון שזורי. יותר מיכן היה רבי שמעון השזורי אומר הפריש תרומת מעשר ונשרפה הרי זה שואלו ואוכל על פיו. לא בדא אמר רבי זעירא אתא עובדא קומי דרבי חנינא והורי כרבי שמעון שזורי. אמר רבי אבין לא דמיא ההיא שאילתא לההיא קדמייתא. תמן לא בגין חשיד לך. אלא בגין דזבינת מינך איתמל חיטין וחמית אוכלוסין עלך ואמרית דילמא דאנשיתה מתקנה מתקנן הויין. ברם הכא בגין דחשדתך ותיקנתין ואיתוקדין מתקנן הויין. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון אמר תני בר קפרא כן אימת הדימוע עליו והוא אמר אמת.