תלמוד ירושלמי דמאי פרק ה הלכה ג

משנה: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה אפילו מטפוסים הרבה דברי רבי מאיר. רבי יהודה אוסר שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר. רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. הלכה: עד היכן תלמידוי של רבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי עד שלשים יום. היך עבידא לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון על גבי שני מין אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן. רבי שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. ורבי יודה אוסר בחלה. ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו. אפילו כן לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור. ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו. מעשר מכל ככר וככר. אלא כרבי יוחנן דרבי יוחנן אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה. אלא כרבי אלעזר דרבי אלעזר אמר כאן וכאן בעושה בטהרה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת. אוף רבי יודה מודה בה. ותני כן רבי יודה ורבי שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. הא רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה ביניהון. על דעתיה דרבי יודה אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של יום מפריש מן התנור על התנור. על דעתיה דרבי שמעון אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש.