תלמוד ירושלמי דמאי פרק ה הלכה ח

משנה: מעשרין משל ישראל על של גוים ומשל גוים על של ישראל. ומשל ישראל על של כותים. ומשל כותים על של כותים. רבי לעזר אוסר משל כותים על של כותים. עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום. מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום. מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. הלכה: מתניתין דרבי מאיר דרבי מאיר אמר אין קניין לגוי בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. רבי יודה ורבי שמעון אומר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דרבי מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. הקיש אחוזה לעבדים. מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם. אמר רבי לעזר בי רבי יוסי קומי רבי יסא ודא מסייעא לרבי מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ. לחולטנית. אמר ליה כל גרמא אמרה דהיא מסייעה לרבי שמעון. לא תמכר הא אם נמכרה חלוטה היא. רבי חונא רובא דציפורין אמר הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון. רבי זעירא אמר הנהיג רבי חנינא בציפורין [כ]הדא [ד]רבי שמעון. רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי לעזר אף על גב דרבי מאיר אמר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים. אמר רבי בא אוכלת פירות. והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תקון העולם. ויביא ביכורים דבר תורה. רבי יונה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט. הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם כי תקחו מאת בני ישראל. מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוייה. ואתיא כיי דמר רבי לעזר כי תקחו מאת בני ישראל. מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי. אמר רבי אחא בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות. אמרו יבא רבי הושעיה. לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה. רבי יודה בר פזי בשם רבי הושעיה הלכה כרבי שמעון דלא כן מה נן אמרי רבי מאיר ורבי שמעון אין הלכה כרבי שמעון. אלא בגין דתני אמר רבי שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי ושאלתי את רבי טרפון. ואמר לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה. ותני עליה רבי יודה ורבי שמעון אומר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון. לפום כן צרך לומר הלכה כרבי שמעון. ועוד מן הדא דאמר רבי זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דרבי יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה. מי אתי קם עימיה רבי יהושע בן לוי אמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך. מחלפה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. תמן הוא אומר הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט. והכא הוא אמר הכין. אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא רבי סימון לא אמר כן אלא מי אתי קם עימיה רבי יהושע בן לוי אמר ליה לית אילין דאבוך. ואיקפד רבי זעירא. רבי אחא רבי תנחום בר חייא בשם רבי יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות. זה שנתערב טבלו בחולין. וזה שהוא לוקח מפסקיה של כותין. אמר רבי זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט. אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם. אמר רבי יוחנן טעמא דרבי לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא עציץ עשו אותו ספק. והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק. כמה דתימר מן הודאי על דמאי תרומה לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. ואמר מן הדמאי על הדמאי כן. רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.