תלמוד ירושלמי דמאי פרק ו הלכה א

משנה: המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק בפניהן. החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. רבי יהודה אומר אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין. אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו. החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו. רבי יהודה אומר אף המקבל שדי אבותיו מן הגוי מעשר ונותן לו. הלכה: אמר רבי יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל. אבל דברי חכמים מישראל חולק מן הגוי תורם. ותני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי. אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא רבי יוסי רבי יוחנן בשם רבי ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח. רבי יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא ומינה אתם עושין שליח ולא בישראל. ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה והא מתניתא מסייעא לרבי יוחנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם. אמר רבי בא במאמין על ידיו. החוכר בפירות השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע. עד כדון נכרי כותי. נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו. עד כדון במקום שישראל מצויין. במקום שאין ישראל מצויין. נישמעינה מן הדא רבי סימון היו לו שדות בהר המלך. שאל לרבי יוחנן אמר ליה יובירו ואל תשכרם לגוי. שאל לרבי יהושע בן לוי ושרא ליה. סבר רבי יהושע בן לוי מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא. דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא רבי חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחין ואנן מוגרין לעמים צריכין לעשר אנן על ידיהון. שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר ליה אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שמע להשכיר כרבי יוסי. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו. אבא הוה ליה עובדא שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי והורון ליה להשכיר כרבי יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן. קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו. איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר. אמר רבי חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל. ברם הכא זרועה הוא. קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי שבולים ענבים לבצור בסלי ענבים זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן. הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו. תני רבי חייא מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו. שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו. מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל. מה דתני רבי חייא כחכמים ופליגא. אתינן מתני מתניתין במקום פלוני שלא נהגו לעשות שעורין כפליים כחיטים. מה דתני רבי חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחיטים. הכא את אמר תורם ונותן לו. וכא את אמר מעשר ונותן לו. חבריא בשם רבי יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי לא בשם רבי יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מישראל. מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר מעשר ונותן לו הא רבנין אמרין קנסו חכמים בחוכר מן הגוי. ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ויש קנס בישראל. אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מישראל. ורבי מאיר אמר אין תפשה מידת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לרבי לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר תורם ונותן לו. הא רבנין אמרי[ן] תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה מידת הדין בחוכר מישראל. רבי שמעון אומר לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי. אית בר נש דיימר הדא מילתא. אלא הכני קנסו חכמים בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. רבי שמעון אומר לא קנסו חכמים בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר. מאן דאמר תפשה ניחא. מאן דאמר קנסו בידו אמר רבי יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת אומר לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.