תלמוד ירושלמי דמאי פרק ו הלכה ב

משנה: כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל כשם שחולקין בחולין כן חולקין בתרומה. רבי אליעזר אומר המעשר שלהן שעל מנת כן באו. הלכה: מתיבין רבנין לרבי אליעזר במה קנו. אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות. אפילו התנו במה קנו. סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמר ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו. תני כהן מכהן לוי מלוי ישראל מישראל חולקין למעשרות. למי נצרכה לרבי אליעזר אף על גב דרבי ליעזר אמר מעשר שלהן על מנת כן באו. מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן אמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר. שלך אסור. שלי ושלך אסור. קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור. בלא כך אין המעשרות שלהן. אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של זה אסור. שאטלם אני ואתנם לזה מותר. ולא דא היא קדמייתא. אמר רבי אחא אם תירצה ביניהן. אמר רבי יוסי הא דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין. והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין. אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן. ודרבי אחא כרבי יוסי בי רבי חנינה. דרבי יוסי בי רבי חנינא אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. רבי יוחנן אמר אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה. מאי טעמא דרבי יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עבד ליה רבי יוחנן יתנם לכל מי שירצה. מתניתא פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר. תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אלו לויים אלו נהנין לי יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן אמר הוא ישראל לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן. בעון קומי רבי זעירא כהדא כהן לישראל מה. דרבי יוסי אמר לא אגיבון. רבי חזקיה בשם רבי אחא אמר הכין אמר לון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה כהן לישראל למה הוא אסור לא מפני מראית העין אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין. אמר רבי יוסי בי רבי בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין. ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חלול שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכתוב אומר ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו. המקום מביא עליהן שלש פורעניות. ההוא דכתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו׳. מתניתא פליגא על רבי יוחנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת אף על פי ישראל. פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו. מהו שימכרם לכהן. נישמעינה מן הדא. דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום. וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום. עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום. אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום. אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה. מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה. מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה. מוכר לו חורבה ומשייר ל[ו] אוירה. והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו. תיפתר באומר לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה. וכא קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי המעשרות שלו. מת אין לבניו במעשרות. לי ולבני ולי וליורשי יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום בעא קומי דרבי יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה. שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. מכרה לאחר אין לו במעשרות. חזר ולקחה ממנו. תני רבי חייא אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא. דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על שם כתובתה הראשונה החזירה. תנא רבי חנין קומי רבי לא תרין אמוראין חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות. והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה. נישאת לישראל חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה. כאן שמכר כאן שקיבל. והתני רבי חייא מכרה. אמר רבי שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן. ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה א[י]סטיס שלא לעשותה שדה קנים. שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטיס שלא לעשותה שדה קנים. אתא עובדא קומי רבי אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא. ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר. לעולם אסור שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור. הכא את אמר מותר. והכא את אמר אסור. כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו. וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו.