תלמוד ירושלמי דמאי פרק ו הלכה ה

משנה: בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. בית הלל אומרים אף למעשר . וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי. שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא. הלכה: אמר רבי יוחנן טעמא דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עילה. בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה. ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי ע[י]לה. שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותן בטהרה. תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועבט של ענבים לא תורה היא. לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זתים חומרין. רבי חזקיה אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה מה פליגין בחיבורין. לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה. קם רבי יונה עם רבי ירמיה אמר לו את אמרת הדא מילתא אמר ליה אין מני אפילו הכשירן והן חומרין. והתני שוין שאין מוכרין גדיש של חטים ועבט של ענבים ומעטן של זיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועבט של ענבים לא תורה היא. ודכוותה מעטן של זתים תורה היא. מיי כדון. תיפתר כרבי מאיר דרבי מאיר אמר המוהל כמשקה. אמר רבי זעירא טעמא דבית שמאי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי כשירי. אמר רב חסדא כך שנינו שהכשר נקרא צנוע. אמר רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי. רבי יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי. אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי.