תלמוד ירושלמי דמאי פרק ז הלכה א

משנה: המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות. אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות. הלכה: אמר רבי יוחנן מתניתא בדמאי הא בודאי לא. מתניתא אמר אפילו בודאי זו תנינן תמן היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכיל דתנינן ה[יו] דמאי מה אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי לא אמר אלא מתניתא בדמאי. מה בין דמאי ומה בין ודאי. דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ודאי אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי שאל לרבי חייא רובה מהו מתקנה בשובתא. אמר ליה למען תלמד ליראה את יי אלהיך כל הימים ואפילו בשבת. מהו דחמת מיקל בלשי תלוי בי. אמר ליה עתיד את להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא היה לו תנאי ודאי. חדא איתא בשלה ירק אנשיית מתקנתה. אתת לגבי רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי דיתקן לילא. רבי בא בר ממל בעי ולא הוה זבדי בר לוי צריך מזכיא לרבי הושעיא בירקא. רבי זעירא בעי מה נן קיימין. אי בשיש לו תנאי עליו ועל אחרים אינו צריך לזכותו בירק. ואם בשאין לו תנאי לא עליו ולא על אחרים צריך לזכותו בירק. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו איתתבת ולא זכי זבדי בן לוי לרבי הושעיא בירקא. אמר רבי ינאי צריך שיהא זכור תנייו. שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן וצריך להלחיש בשפתיו. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא ולא נמצא כמתקן בשבת. אמר ליה אדהיתניה. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא ואינו אסור מפני אובדן אוכלים. אמר ליה מפררי כל שהוא ואוכל. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא ואינו אסור משום גזל. אמר ליה רוצה הוא שיהא לו נחת רוח. מיליהון דרבנין פליגין דאמר רבי שמואל בר רבי יצחק רבי ורבי יוסי בי רבי יהודה נתארחו אצל בעל הבית אחד. אזל לישנא בישא אמר ליה הב דעתך דאינון מחשדונך יתיב ליה מעייני לון והוון עבדין נפשין מזרקין אילין לאילין ומתקנין. ואינו רוצה הנחת רוח. רוצה הוא אלא דלא בעי דחשדוניה. תני רבי יודה אוסר. מה טעמא דרבי יודה ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. מודה רבי יודה שהוא הולך ולוקח ממקום שלקח זה ומעשרן. ויש אדם מפריש על דבר שאינו שלו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן עשו אותו כמוכר פירות טבולין לחבירו. כהדא דתני המוכר פירות טבולין לחבירו הרי זה רץ אחריו ומתקנו. לא מצאו אם ידוע שהפירות קיימין מעשר עליהן ואם לאו אינו צריך לעשר עליהן. ספק קיימין ספק אין קיימין מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהם.