תלמוד ירושלמי דמאי פרק ו הלכה ח

משנה: עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק קח לי קלוסקין אחד לוקח סתם פטור. אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה. הלכה: תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן. והכא את אמר הכן. תמן שתיקנו פטור ברם הכא שתיקונו חייב. ותני כן את שתיקונו פטור נאמן להחמיר ברם הכא פירושו להקל נאמן. תני גוי שהיה צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן. אם אמר מגוי פלוני הבאתים נאמן להחמיר דברי רבי. וחכמים אומרים דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן בעי היה צווח לפי תומו. רבי יודן בעי ממה דתימא כותי כגוי. דאיתפלגון כותי כגוי דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר כותי כ[ישראל] לכל דבר. אמר רבי בון בר חייא והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אילו מעושרין. אני אומר מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר. מתניתין דרבי יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר. מה נן קיימין. אם בשאמר לו צא ולקח לי שלוחו הוא. צא ולקח לך שלו הן. אלא כי נן קיימין בסתם רבי יודה אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח. רבי יוסי אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. לפיכך אם נתן אחת יתירה רבי יודה אומר של לוקח. רבי יוסי אומר של שניהן. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי. תמן הוא אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות וכא את אמר הכין. כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה שניהן חולקין. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אם החליף את המעה צריך לעשר. אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן. שמואל אמר במחליק בידיו. אמר רבי לעזר והוא שנטל חלקו בסוף. אמר רבי יונה צורכה לדן וצורכה לדן. חילק בידו ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו. תני אומר הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו. הילך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים. צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך. אמר רבי זעירא נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. אמר רבי הילא פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפק מביניהון. היה החנווני חרש על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא חושש. תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא אומר הוא לו פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא אומר הוא לו פרשיני מן האומנות.