תלמוד ירושלמי דמאי פרק ז הלכה ד

משנה: הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה. ועשרה מעשר ותשעה מעשר שני ומיחל ושותה. הלכה: תני רבי יוסי ורבי שמעון אוסרין שמא תיבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרעו. לא כטעמיה דהדין טעמיה דהדין. טעמא דרבי יוסי שמא יסייע. טעמא דרבי שמעון שמא ישכח וישתה את השאר. כהדה דתני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על סלע שבכיס זה חילל. רבי יוסי אומר לא חילל. מאי טעמא דרבי יוסי שאם אמר על הסלע הישנה ועל הדינר הישן שחילל. מודים חכמים לרבי יוסי שאם אמר על הסלע שאטול מיד בני ועל הדינר שאטול מיד בני שלא חילל. שלא היו בידו באותה שעה. תמן תנינן המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשר שני. והדא מתניתא דלא כרבי יוסי וכרבי שמעון. אמר רבי זעירא תמן למפרעו נתקלקלו. ברם הכא מאובדן והילך נתקלקלו. תמן תנינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס הזה הקדש תנה על הראשונה מעל בספק ועל השנייה מעל בודאי דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים על כולן מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניא הדא דתימר כשהיו עשר. אבל אם היו שתים על הראשונה מעל בספק ועל השנייה מעל בודאי. רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס. רבי שמעון בן לקיש אמר אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרעו טבל שתה ואמר אוף הכא למפרעו חולין הוציא אלא כאן תלוי בהפרשה. אמר רבי יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה ידי פרוטה הקדש. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש תמן הוא אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשת לוגין. והכא הוא אמר הכין. מן דאצרכת ליה חזר ופשטה. אמר רבי יצחק בר אלעזר אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר הרי זו תרומה למחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון אין אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר. מתניתא פליגא על רבי יוסי בי רבי בון לגין שהוא טבול יום ומילאהו מן החבית מעשר טבל אם אמר הרי זו תרומת מעשר למחר משתחשך הרי זה תרומה אם אמר הרי זה עירוב לא אמר כלום. פתר לה לשעבר. והתני רבי חייא אמר אית לך מימר לשעבר. וחזר בה רבי יוסי בי רבי בון מהדא.