תלמוד ירושלמי הוריות פרק א הלכה ד

משנה: הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם או שלא היה מופלא של בית דין שם או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים הרי זו פטור שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה. מה עדה האמורה להלן כולן ראויין להורייה. אף עדה האמורה כאן כולן ראויין להורייה. הלכה: הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו כול׳. מתניתא דרבי. דרבי אמר. אין לך מעכב אלא מופלא שלבית דין (בלוד). כתיב והיה אם מעיני העדה. מי שהוא עשוי עינים לעדה. כתיב והתיצבו שם עמך. מה את לא גר ולא נתין ולא ממזר. אף הן לא גרים ולא נתינים ולא ממזרים ולא עבדים. ניחא גר. ממזר. בית דין ממנין ממזירין. רב חונא אמר. בשעברו ומינו. רבי חנניה רבי מנא. חד אמר. בתוך שבעים. וחרנה אמר. חוץ לשבעים. מאן דמר. חוץ לשבעים. ניחא. ומאן דמר. בתוך שבעים. הא חוץ לשבעים לא. מכיון שאינו ראוי להורייה נעשה כאבן.