תלמוד ירושלמי הוריות פרק א הלכה ח

משנה: הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין דברי רבי יהודה. וחכמים אומרין אין חייבין אלא על הורית בית דין הגדול בלבד שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני העדה. ולא עדת אותו השבט: הלכה: הורו בית דין שלאחד מן השבטים כול׳. רבי מאיר אומר. חובת בית דין היא. רבי יודה אומר. חובת ציבורא. אמר רבי שמעון. חובת בית דין וחובת ציבורא היא. מה טעמיה דרבי מאיר. נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני. מה מעיני שנאמר להלן בית דין אף כאן בית דין. מה טעם דרבי יודה. נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני. מה מעיני שנאמר להלן ציבור אף כאן ציבור. מה טעמא דרבי שמעון. נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני. מה מעיני שנאמר להלן בית דין אף מעיני שנאמר כאן בית דין. ומה מעיני שנאמר להלן ציבור אף כאן ציבור. מאן דמר. חובת בית דין היא. בית דין מביאין. מאן דאמר. חובת ציבור היא. מי מביא. דתני. מטילין היו עליהן ובאין. דברי רבי מאיר. רבי יודה אומר. מתרומת הלשכה היו באין. מאן דמר. חובת בית דין היא. בית דין סומכין. מאן דמר. חובת ציבור היא. מי סומך. דתני. שלשה מכל שבט ושבט וראש בית דין על גביהן סומכין ידיהן על ראש הפר. ידיהם. ידי כל יחיד ויחיד. ידיהם על ראש הפר. פר טעון סמיכה אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה. דברי רבי יודה. רבי שמעון אומר. פר טעון סמיכה בזקינים אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה בזקינים. שרבי שמעון אומר. כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה. מתיבין לרבי יודה. והכתיב ויגשו את שעירי החטאת. רבי חייה בשם רבי יוחנן. הוראת שעה היתה. רבי יוחנן בעי. ציבור שמת אחד מהו שיביא תחתיו. התיבון. והכתיב הבאים מהשבי וגו׳. איפשר חטאת עולה. אלא מה עולה לא נאכלה אף חטאת לא נאכלה. רבי יודה אומר. על עבודה זרה הביאום. רבי חזקיה רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן. הוריית שעה הייתה. רבי ירמיה למד כן. אלא פר טעון סמיכה בזקנים. אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה בזקינים. אלא במי. רבי ירמיה סבר מימר. באהרן ובניו. אמר ליה רבי יוסי. והתני רבי חייה. וסמך וסמכו. לרבות שעירי עבודה זרה בסמיכה ולא בזקנים. רבי יוסי למד כן. אלא חי טעון סמיכה באהרן אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה באהרן. וכתיב כן וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי. חי טעון סמיכה באהרן. אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה באהרן. מה עבד לה רבי ירמיה. פתר לה בכהן הדיוט. רבי זעירא בשם רב המנונא כרבי מאיר. תני תמן. הורו בית דין ועשו קהל. מת אחד מבית דין פטורין. מת אחד מן הציבור חייבין. אמר להן רבי מאיר. אם לאחרים הוא פוטר לא כל שכן על עצמו. אמרו לו. יפטור לאחרים שיש להן במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות. רבי זעירא בשם רב חסדאי. תניי תמן. הורו בית דין ועשו הן וידעו מה הורו. טעו מה הורו שגו מה הורו יכול יהו חייבין. תלמוד לומר ונודעה החטאת לא שיוודעו החוטאין. מה נפשך. חלב כרבי יהושע אתיא היא בשהורו ולא ידעו מה הורו אם עבודה זרה אם שאר כל המצות. אם עבודה זרה בפר אם שאר כל המצות בשעיר. ספק פר ושעיר שינוי קרבן הוא והוא פטור.