תלמוד ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ד

משנה: כל התדיר מחבירו קודם את חבירו. וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו. פר המשיח ופר העדה עומדין פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו: האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי. בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה: הלכה: כל התדיר מחבירו כול׳. לפי שזה מכפר וזה מכפר. מוטב שיקדום המכפר למתכפר. כמה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. נדבת משיח ונדבת נשיא. נדבת משיח קודמת. נדבת ציבור ונדבת נשיא. נדבת נשיא. קודמת. נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם. נישמעינה מן הדא. נדבת משיח ושעירי עבודה זרה עומדין. שעירי עבודה זרה קודמין מפני שדמן נכנס לפנים. לא מר אלא שדמן נכנס לפנים. הדא אמרה. נדבת משיח ונדבת ציבור נדבת משיח קודמת. היה שם פר עבודה זרה ושעיר הבא עמו וחטאת אחרת. פר קודם לשעיר. ושעיר קודם לחטאת אחרת. וחטאת אחרת קודמת לפר. היך עבידה. אמר רבי יוסי. מכיון שהשעיר מחוסר זמן לפר כמי שקדמו פר. וחטאת אחרת קודמת לפר. פר שלעבודה זרה קודם לשעיר הבא עמו מפני שקדמו במקרא. רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה בעי. מעתה שלראש חודש יקדום לשעיר הבא עמו מפני שקדמו. אמר רבי בא מרי. לית יכיל. חטאת דידיה חסר. על עולת התמיד יעשה ונסכו. סמכו לעולת התמיד. קרבן איש וקרבן אשה. קרבן איש קודם. הדא דתימר בשהיו שניהן שוין. אבל אם היה זה פר וזה גדי כהיא דמר רבי פינחס בשם רבי הושעיה. עבד מביא פר ורבו מביא פר. עבד קודם לרבו. דתנינן תמן. פר משיח ופר עדה עומדים. פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו. מעשה בירבי אליעזר ורבי יהושוע ורבי עקיבה שעלו לחולת אנטוכיא על עסק מגבת חכמים. והוה תמן חד אבא יהודה עביד מצוה בעין טובה. פעם אחת ירד מנכסיו וראה רבותינו ונתייאש מהן. עלה לו לביתו ופניו חולניות. אמרה לו אשתו. מפני מה פניך חולניות. אמר לה. רבותינו כאן ואיני יודע מה אעשה. אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו. נשתיירה לך שדה אחת. לך ומכור חצייה ותן להן. הלך ועשה כן. ובא אצל רבותינו ונתן להן. ונתפללו עליו רבותינו. אמרו לו. אבא יהודה. הקדוש ברוך הוא ימלא חסרונותיך. עם כשהלכו להם ירד לחרוש בתוך חצי שדהו. עם כשהוא חורש בתוך חצי שדהו שקעה פרתו ונשברה. ירד להעלותה והאיר הקדוש ברוך הוא עיניו ומצא סימא. אמר. לטובתי נשברה רגל פרתי. ובהדורת רבותינו שאלון עלוי. אמרין. מה אבא יהודה עביד. אמרין. מאן יכיל חמי אפוי דאבא יהודה. אבא יהודה דתורוי אבא יהודה דגמלוי אבא יהודה דחמרוי. חזר אבא יהודה לכמות שהיה ובא אצל רבותינו ושאל בשלומן. אמרין ליה. מה אבא יהודה עביד. אמר להן. עשתה תפילתכם פירות ופירי פירות. אמרו לו. אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך בראשונה אותך כתבנו ראש טימוס. נטלוהו והושיבוהו אצלם וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחינו. רבי חייה בר בא עביד פסיקה בהין בית מדרשא דטיבריא. והוון תמן מן אילין דבר סילני. ופסק חדא ליטרא דהב. נטלו רבי חייה רבה והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו וגו׳. רבי שמעון בן לקיש עאל לבוצרה והוה תמן חד רבהון רמייא. חס ליה דלא הוה רמאי אלא שהיה מרמה במצוות. והוה חמי כמה דציבורא פסק והוא פסיק לקבליה. נטלו רבי שמעון בן לקיש והושיבו אצלו. וקרא עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו וגו׳. האיש קודם לאשה כול׳. עד כדון בשהיה זה להחיות וזה להחיות זה לכסות וזה לכסות. הרי שהיה זה להחיות וזה לכסות. נישמעינה מן הדא דמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי אנטיגנס. כסות אשת חבר וחיי עם הארץ. כסות אשת חבר קודמת לחיי עם הארץ מפני כבודו שלחבר. לא מר אלא כסות אשת חבר כחיי חבר. אבל אם היה זה להחיות וזה לכסות אותו שלהחיות קודם. אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת. אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת. אבידת אביו ואבידת רבו שלרבו קודמת. שאביו הביאו לחיי העולם הזה. ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העולם הבא. ורבו שלימדו משנה לא רבו שלימדו מקרא. אם היה אביו שקול כרבו אביו קודם. מה הועיל. אמר רבי יוסי בירבי בון. כשהיה חצי תלמודו מזה וחצי תלמודו מזה. אבידת אביו שחצי תלמודו ממנו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם. אביו הוא שיקדום או עד שיהא כל תלמודו ממנו. אבידת רבו שחצי תלמודו הימינו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם. רבו הוא שיקדום או עד שיהא כל תלמודו הימינו. אבידתו ואבידת אביו ואבידת אמו ואבידת רבו. שלו קודם לאביו ואביו לאמו ואמו לרבו. ולא מתניתה היא. האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה. סברין מימר. בשאין רבו שם. אתא מימר לך. ואפילו רבו שם. הוא ואמו ורבו ואביו עומדים בשבי. הוא קודם לאמו ואמו לרבו ורבו לאביו. ולא מתניתה היא. האשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי. סברין מימר. בשאין רבו שם. אתא מימר לך. ואפילו רבו שם. אי זהו רבו שלימדו חכמה. כל שפתח לו תחילה. דברי רבי מאיר. רבי יודה אומר. כל שרוב תלמודו ממנו. רבי יוסי אומר. כל שהאיר עיניו במשנתו. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן. הלכה כמי שהוא אומר. כל שרוב תלמודו הימינו. ולמה לא פתר לה כרבי יודה. אית תניי תני ומחליף. רבי לעזר קרע על שפתח לו תחילה. שמואל חלץ על שהאיר עיניו במשנתו. ומה האיר עיניו במשנתו. אמר רבי יוסי בירבי בון. מפתח אחד יורד לאמת בית השיחי ואחד פותח כיון. ומהו אחד יורד לאמת בית השיחי. שהיה שוחח אמה עד שלא יפתח. רבי חנניה הוה מיסתמיך ברבי חייה בר בא דציפרין. חמא כל עמא פריי. אמר ליה. למה כל עמא פריי. אמר ליה. רבי יוחנן יתיב דריש בבית מדרשא דרבי בנייה וכל עמא פריי מישמעיניה. אמר. בריך רחמנא דחמי לי פירין עד דאנא בחיים. וכל אגדתא פשטית ליה חוץ ממשלי וקוהלת. שניהם עומדין בקלון האיש קודם לאשה. למה. שהאשה דרכה לכן והאיש אין דרכו לכן. מעשה בירבי יהושע שעלה לרומי. אמרו עליו על תינוק אחד ירושלמי שהיה אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות לו תלתלים. והוא עומד בקלון. והלך רבי יהושע לבודקו. כיון שהגיע לפתחו נענה רבי יהושע ואמר לו. מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלוא יי. נענה התינוק ואמר לו. זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. מיד זלגו עיניו דמעות ואמר. מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שאיני זז מכאן עד שאפדנו. ופדאו בממון הרבה ושילחו לארץ ישראל. וקרא עליו הפסוק הזה בני ציון היקרים וגו׳.