תלמוד ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ה

משנה: כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר. אימתי בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ: הלכה: כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר כול׳. חכם קודם למלך. מלך קודם לכהן גדול. כהן גדול קודם לנביא. נביא קודם למשוח מלחמה. משוח מלחמה קודם לראש משמר. ראש משמר קודם לבית אב. בית אב קודם למרכל. והמרכל קודם לגיזבר. גיזבר קודם לכהן הדיוט. כהן הדיוט קודם ללוי. לוי לישראל. ישראל לממזר. ממזר לנתין. נתין לגר. וגר לעבד משוחרר. אימתי. בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. חכם קודם למלך. חכם שמת אין לנו כיוצא בו. מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות. אמר רבי יוחנן. כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה. ובסוף נתנה לו במתנה. כל כך למה. בשביל להחזיר את הטיפשים. כד דמך רבי סימון בר זביד עאל רבי הילי ואפטר עלוי. כי יש לכסף מוצא וגו׳ ברזל מעפר יקח וגו׳. אילו אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו כיוצא בו. והחכמה מאיין תימצא וגו׳. ונעלמה מעיני כל חי וגו׳. אמר רבי לוי. מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא ליבם. דכתיב ויצא לבם. אנו שאבדנו רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה. מלך קודם לכהן גדול. דכתיב והרכבתם את שלמה בני וגו׳. כהן גדול לנביא. דכתיב ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך. הקדים צדוק לנתן. רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינה. נביא מכפת ידיו ורגליו ויושב לו בפני כהן גדול. ומה טעמיה. שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה וריעיך היושבים לפניך. יכול יהו הדיוטות. תלמוד לומר כי אנשי מופת המה. ואין מופת אלא נבואה. היך מה דתימר ונתן אליך אות או מופת. נביא קודם למשוח מלחמה. משוח מלחמה קודם לראש משמר. ראש משמר קודם לראש בית אב. ראש בית אב קודם למרכל. והמרכל קודם לגיזבר. גיזבר קודם לכהן הדיוט. כהן קודם ללוי. לוי לישראל. (וישראל לממזר.) לא הוא לוי הוא. אמר רבי אבון. בשעת הדוכן שנו. אמר רבי אבון. גר ומשומד משומד קודם מפני מעשה שאירע. מפני מה הכל רצין אחר הגיורת ואין הכל רצין אחר משוחררת. שהגיורת בחזקת משתמרת ומשוחררת בחזקת הבקר. ומפני מה הכל רצין אחר העכבר. מפני שעסקו רע עם הבריות. אמר רבי יוחנן. אל תאמין בעבד עד ששה עשר דור. בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ויכה את גדליהו במצפה. רבי יהושע בן לוי אמר. ראש וזקן זקן קודם. שאינו ראש אם אינו זקן. מה טעמה. אתם נצבים היום כולכם וגו׳. וכתיב. ויאסף יהושע את כל זקני ישראל שכמה. משה הקדים ראשים לזקינים. יהושע הקדים זקינים לראשים. משה על ידי שהיו הכל תלמידיו הקדים ראשים לזקנים. יהושע על ידי שלא היו הכל תלמידיו הקדים זקינים לראשים. משה על שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים. יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ הקדים זקנים לראשים. משה על ידי שלא נתייגע בתלמוד תורה הקדים ראשים לזקנים. יהושע על ידי שנתייגע בתלמוד תורה הקדים זקנים לראשים. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי. משה על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתבר במלכיות וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקנים. תני. הסודרן קודם לפילפלן. רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה בעי. אפילו כרבי אמי. אמר ליה. מיתבעי מרבי אימי. הוא הפילפלן. הדא אמרה. משנה קודם למקרא. ודא מסייעא ליה. דתני רבי שמעון בן יוחי. העוסק במקרא מידה שאינה מידה. ורבנן עבדין מקרא כמשנה. רבי שמואל בר נחמן אמר. משנה קודם לתלמוד. ומה טעמא. קנה חכמה קנה בינה וגו׳. רבי יוחנן אמר. תלמוד קודם למשנה. ומה טעמא. קנה חכמה מה טוב מחרוץ. מה מקיים רבי יוחנן טעמיה דרבי שמואל בר נחמן. מים בזול ויין ביוקר. איפשר לעולם לחיות בלא יין. אי איפשר לעולם לחיות בלא מים. ומה מקיים רבי שמואל בר נחמן טעמיה דרבי יוחנן. מלח בזול פילפלין ביוקר. איפשר לעולם לחיות בלא פלפלין. אי איפשר לעולם בלא מלח. לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד. הדא דתימר עד שלא שיקע בו רבי רוב משניות. אבל מששיקע רבי רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. דרש רבי שמואל בריה דרבי יוסי בירבי בון. חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו. חכם בעיניו איש עשיר זה בעל התלמוד. ודל מבין יחקרנו זה בעל אגדה. לשנים שנכנסו לעיר. ביד זה עשתות שלזהב וביד זה פרוטרוט. זה שבידו עשתות שלזהב אינו מוציא וחיה. וזה שבידו פרוטרוט מוציא וחיה. דרש רבי אחא. פלס ומאזני משפט ליי מעשהו כל אבני כיס. פלס זה המקרא. מאזני זה המשנה. משפט זה התלמוד. ליי זה התוספת. מעשהו כל אבני כיס. כולהם נוטלין שכרן מכיס אחד. רבי אבא בר כהנא אזל לחד אתר. אשכח רבי לוי יתיב דרש. איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטינו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו. עושר זה המקרא. נכסים אילו הלכות. וכבוד זה התוספת. ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה. אילו משניות גדולות כגון משנתו שלרבי חונה משנתו שלרבי הושעיה ומשנתו שלבר קפרא. ולא ישליטינו האלהים לאכול ממנו. זה בעל אגדה שאינו לא אוסר ולא מתיר לא מטמא ולא מטהר. כי איש נכרי יאכﬞלנו. זה בעל התלמוד. קם רבי אבא בר כהנא ונשקיה בראשיה. אמר. זכיתה מימרינה יקים תזכי מימרינה מיתיב. ביקשו למנות זקנים מאיכן הן ממנין. מטיבריה אמדרומה. אמר רבי סימון. יהודה יעלה. אמר ליה רבי מנא. הדא דתימר למלחמה. אבל למנויי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי. מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדייא ביריחו ויצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש והלל הזקן אחד מהן. נתנו עיניהן בשמואל הקטן. שוב נכנסו זקנים לעלייה ביבנה ויצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש ושמואל הקטן אחד מהן. נתנו עיניהם באליעזר בן הורקנוס. והיו שמיחים על שהסכימה דעתן לדעת רוח הקודש. אילין דבר פזי ודבר הושעיה הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי. אזלון אילין דבר פזי ואיתחתנון בנשיאותא. אתון בעון מיעול קדמאי. אתון ושאלון לרבי אימי. והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים. אלא אי זה קרש זכה לינתן בצפון יינתן בצפון. בדרום יינתן בדרום. תרתין זרעין בציפרין בלווטייא ופגנייא הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון בלווטייא עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלון פגנייא וזכון לאורייתא. אתון בען מיעול קדמאי. אישתאלת לרבי שמעון בן לקיש. שאלה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן. עאל רבי יוחנן ודרשה בבית מדרשא דרבי בנייה. אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר. ליפדות ולהחיות ולכסות. הא לישיבה לא. אמר רבי אבון. אף לישיבה. ומה טעם. יקרה היא מפנינים. ואפילו מזה שהוא נכנס לפניי לפנים.