תלמוד ירושלמי חגיגה פרק א הלכה ב

משנה: בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף. ובית הלל אומרים הראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף: הלכה: ראייה עולות וחגיגה שלמים. בית שמי אומרים. מרבין בעולות וממעטין בשלמים. בית הלל אומרים. ממעטין בעולות ומרבין בשלמים. רבי תנחום בר עילאי בשם רבי יוסי בן חנינה. בית שמי ילפין לה מקרבנות [העצרת. בית הלל ילפין לה מקרבנות] הנשיאים. אמרו בית הלל לבית שמי. לא מוטב ללמד קרבן יחיד מקרבן יחיד ולא ללמד קרבן יחיד מקרבן ציבור. אמרו להם בית שמי. מוטב ללמד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות. ואל תבא לי קרבן נשיאים שאינו נוהג לדורות. תני. יש בראייה מה שאין בחגיגה. ובחגיגה מה שאין בראייה. שהראייה כולה לגבוה. מה שאין כן בחגיגה. חגיגה נוהגת לפני הדיבר ולאחר הדיבר. מה שאין כן בראייה. חגיגה נוהגת לפני הדיבר. לשון חגיגה נוהגת לפני הדיבר. שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. ובשמחה מה שאין כן בשניהן. שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שהוא משלאחרים. בין בדבר שדרכו לכן בין בדבר שאין דרכו לכן. ואילו אינן נוהגין אלא משלו. ובלבד מדבר שדרכו לכן. רבי יוסי בעי. ולמה לי נן אמרין. כל שהוא חייב בראייה חייב בשמחה. ויש שהוא חייב בשמחה ואינו חייב בראייה. נשים חייבות בשמחה ואינן חייבות בראייה. רבי יהושע בן לוי אמר. ושמחת. אפילו ממקילון. אמר רבי לעזר. נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה. מה שמחה האמורה להלן שלמים אף כאן שלמים. רב חונה אכל (פשוש) [פשוט] כל שבעה. אמר רבי יוחנן. מעה כסף ושתי כסף דבר תורה. תנא רבי יסא קומי רבי יוחנן. ראייה כל שהיא. חכמים הם שאמרו. מעה כסף ושתי כסף. אמר ליה. ויש כן זו. אמר רבי יונה וכל השיעורין לא חכמים הן שנתנו. כזית מן המת. כזית מן הנבילה. וכעדשה מן השרץ. לא אתא מישאול אלא כיי דתני רבי הושעיה. דתני רבי הושעיה. לא יראו פני ריקם. אפילו כל שהוא. חכמים הם שאמרו. מעה כסף ושתי כסף. וקשיא. מן דו סמך לה לדבר תורה הוא אמר. חכמים הם שאמרו. מעה כסף ושתי כסף. אמר רבי יוסי בירבי בון. רבי יוחנן כדעתיה ורבי הושעיה כדעתיה. רבי יוחנן כדעתיה. דרבי יוחנן דו אמר. כל השיעורין הלכה למשה מסיני. הוי דו אמר. מעה כסף ושתי כסף דבר תורה. רבי הושעיה כדעתיה. רבי הושעיה דו אמר. האוכל איסור בזמן הזה צריך לשנות לפניו את השיעורין. שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורין. ויהא יודע מאי זה שיעור אכל. הוי דו אמר ראייה כל שהיא. חכמים הן שאמרו. מעה כסף ושתי כסף. אמרין. חזר ביה רבי יוחנן מן הדא. רבי יונה ורבי יונתן תריהון אמרין. לא חזר ביה. ועוד מן הדא דאמר רבי לא בשם רבי אימי. איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן. חזקיה אמר. אדם חולק חובתו לשתי בהמות. רבי יוחנן אמר. אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות. אלא צריך שתהא בידו שתי כסף לכל אחת ואחת. רבי שמעון בן לקיש בשם חזקיה. אדם טופל בהמות לבהמה ואין אדם טופל מעות למעה. רבי יוחנן אמר. אדם טופל מעות למעה ואין אדם טופל בהמת לבהמה. היך עבידה. היו לפניו עשר בהמות. הקריב חמש ביום טוב הראשון. והמותר מהו שידחו את יום טוב האחרון. רבי קריספי אמר. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. חד אמר. דוחה. וחורנה אמר. אינו דוחה. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. אמר רבי זעורה. נפרש מיליהון דרבנין מן מיליהון. רבי יוחנן דו אמר. אדם טופל מעות למעה. אין אדם טופל בהמות לבהמה. הוא דו אמר דוחה. רבי שמעון בן לקיש דו אמר. אדם טופל בהמות לבהמה. אין אדם טופל מעות למעה. הוא דו אמר. אינו דוחה. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה את יום טוב עד שיאמר. עוד אין בדעתי להוסיף.