תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ג הלכה ב

משנה: כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה. הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה. הרביעי בקודש פסול והשלישי בתרומה. ובתרומה ניטמאת אחת מידיו חברתה טהורה. ובקודש מטביל שתיהן. והיד מטמא את חברתה בקודש אבל לא בתרומה: הלכה: תני. מעשה באשה אחת שהיתה אורגת בגד אחד בטהרה ובאת אצל רבי ישמעאל להישאל לו. אמרה לו. יודעת אני שלא ניטמא. אלא שלא נתתי דעתי לשומרו. מתוך שהוא בודקה אמרה לו. נידה באת ומתחה עימי בחבל. באותה השעה אמר רבי ישמעאל. גדולים הם דברי חכמים שאמרו. כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה. שוב מעשה באשה אחת שהיתה אורגת מטפחת אחת בטהרה ובאת אצל רבי ישמעאל להישאל לו. אמרה לו. יודעת אני שלא ניטמא. אלא שלא נתתי דעתי לשומרו. מתוך שהוא בודקה אמרה לו. נפסקה נימא אחת וקשרתיה בפי. באותה השעה אמר רבי ישמעאל. גדולים הן דברי חכמים שאמרו. כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה בקודש אבל לא לתרומה. החותך משפופרת הקודש. חותכה ומטבילה טעון טבילה. ניחא חותכה. מטבילה. ויכרכינה (בשיט) [בסיב] ויטבילה. אמר רבי אילא. תיפתר שחתכה על מנת להטבילה. אמר רבי יהושע בן לוי. עד כאן בקודשי מקדש המקודשים. מיכן והילך בחולין שנעשו על טהרת הקודש. אמר רבי יוחנן. מעידותו שלרבי עקיבה היא. דתנינן תמן. הוסיף רבי עקיבה הסולת והקטורת הלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן. שפסל את כולן. רבי שמעון בן לקיש אמר. יודעין היו שכלי שרת מחברים. ומה בא להעיד. על שירי מנחות שיהו מחברין את עצמן. רבי יוסה בירבי זמינה בשם רבי יוחנן. מפני מה אמרו. שירי מנחות מחברין את עצמן. מפני שנזקקו לכיליין. רבי אחא רבי אילא בשם רבי יסא. יודעין היו שכלי שרת מחברין. מה בא להעיד. על הסולת ועל הקטורת ועל הלבונה ועל הגחלים. ניחא סולת וקטורת ולבונה. גחלים. אמר רבי בון בר כהנא. תיפתר בגחלים שליום הכיפורים שבמה שהוא חותה הוא מכניס. אבל בגחלים שבכל יום [לא]. כהיא דתנינן תמן. נתפזר ממנו בקב גחלים היה מכבדן לאמה. ובשבת כופין עליו פסכתר. אמר רבי מתניה. וכי סולת וקטורת ולבונה וגחלים יש להן שיעור אצל זה. לא מפני שנזקקו לכיליין. והכא מפני שנזקקו לכיליין. רבי בון בר חייה בעי. קומץ מהו שייקרב בשני כלים. התיב רבי חנין. והא תנינן. הכלי מצרף. אין תימר שקומץ קרב בשני כלים. וליי דא מילה תנינן. הכלי מצרף. אמר רבי לעזר דרומייא. לא כן אמר רבי יוסי בירבי זמינא בשם רבי יוחנן. מפני מה אמרו. שירי מנחות מחברין את עצמן. לא מפני שנזקקו לכיליין. והכא שנזקקו לכליין. אמר רבי מתנייה. וכי סולת וקטורת ולבונה וגחלים לא בכמה כלים הן קריבין. ואת אמר. הכלי מצרף. והכא הכלי מצרף. כהנא שאל לרבנין דתמן. מנחה חלוקה (בבסה) [בגסה]. ניטמאת זו ניטמאת זו. אמרון ליה. ניטמאת זו ניטמאת זו. וקפצה טומאה. אמרון ליה. וקפצה טומאה. אפילו אחרת בנתיים. אמרון ליה. אפילו אחרת בנתיים. קומץ מזו לזו. אמרון ליה. שמועה לא שמענו. משנה שנינו. כהיא דתנינן לתמן. שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו. אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשירות. ואם לאו פסולות. [ו]אין שיריה של זו מפסיקין לזו. אתא רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן. קומץ מזו על זו. ניטמאת זו ניטמאת זו. האמצעית לא ניטמאת. לא כן תני. כף אחת. שהיא עושה מה שבתוכה אחת. אמר רבי חיננה. אין הכלי מצרף אלא דבר שהוא אסור לו. רבי שמעון בן לקיש בעי. צריד שלמנחות מהו שיעשה מיניין. התיב רבי לעזר. והכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא. את שטומאתו על ידי מים עושה מיניין. את שאין טומאתו על ידי מים אינו עושה מיניין. התיב רבי יוסי. הרי נבלת עוף הטהור הרי היא מטמא טומאת אוכלים בלא הכשר ובלא טומאה. מפני שסופה לטמאות טומאה חמורה. מאי כדון. מכל האוכל אשר יאכל. את שטומאתו משם אוכל עושה מיניין. ואת שאין טומאתו משם אוכל אינו עושה מיניין. רבי יונתן בשם רבי. האוכל אוכל שלישי בתרומה נפסל גופו מלוכל בתרומה. רבי שמואל בר רב יצחק בעי. מה. רבי כרבי אליעזר. דתנינן תמן. האוכל אוכל ראשון ראשון. האוכל אוכל שיני שיני. האוכל אוכל שלישי שלישי. דברי הכל היא. כדי שיהא בדל מן התרומה. ודכוותה. האוכל אוכל שיני במעשר נפסל גופו מלוכל במעשר. נישמעינה מן הדא. וחכמים אוסרין במעשר. ולא שמיע [להו] דאמר רבי שמואל בשם רבי זעורה. מהו וחכמים אוסרין במעשר. נפסל גופו מלוכל במעשר. ודכוותה. האוכל אוכל רביעי בקודש נפסל גופו מלוכל בקודש. נישמעינה מן הדא. דאמר רבי ירמיה בשם רבי בא בר ממל. עשו אותו כאוכל אוכל רביעי בקודש. הדא אמרה. האוכל אוכל רביעי בקודש נפסל גופו מלוכל בקודש. עד כדון בקדשי מקדש המקודשין. ואפילו בחולין שנעשו על טהרת הקודש. נישמעינה מן הדא. [דתנינן תמן.] השוחט בהמה חייה ועוף ולא יצא מהן דם. כשירין ונאכלים בידים מסואבות. אף על פי שלא הוכשרו בדם. רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה. רבי לעזר בשם רבי הושעיה. מתניתה בחולין שנעשו על גב הקודש כרבי יהושע. רבי זעורא רבי יסא רבי יוחנן רבי יניי בשם רבי. האוכל אוכל שלישי בתרומה נפסל גופו מלוכל בתרומה. ולא מתניתה היא שהשלישי שיני לקודש. מתניתה בקדשי מקדש המקודשין. דרבא אתא מימר לך. ואפילו בחולין שנעשו על גב הקודש. אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעורה. מתניתה אמרה כן. ככרות הקודש בתוך גומותיהם המים מקודשין. באש לך דאתא מימור לך. עשה משקה פיו כמשקה קודש. אמר רבי זעורה. כמה דת אמר תמן. עשה את הטהור לחטאת כמי חטאת וכאפר חטאת. והכא עשה משקה פיו כמשקה קודש. רבי זעורה רבי יסא רבי יוחנן רבי יניי. ולא ידעין אין מטי בה בשם רבי. מתניתה מינה קיומה ומינה תברה. מינה קיומה. שהשלישי שיני לקודש ואין שיני לתרומה. שנעשה לטהרת התרומה. אבל אם נעשה לטהרת הקודש נעשה גופו שיני אצל הקודש. מינה תברה. שהשלישי שיני לקודש ולא שיני לתרומה. שנעשית לטהרת הקודש. אבל אם נעשה לטהרת התרומה נעשה גופו שיני אצל התרומה וכל שכן אצל הקודש. תני רבי יוסי. מניין לרביעי בקודש שהוא פסול. ודין הוא. מה אם מחוסר כיפורים שאינו פוסל בתרומה הרי פוסל בקודש. רביעי שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש. הרי למדנו לשלישי מן הכתוב. ולרביעי (מקול) [מקל] וחומר. התיב רבי יוחנן. הרי האוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח. הרי הוא פוסל בתרומה ואינו פוסל בקודש. רבי חנניה בשם רבי יוחנן. אתיא דרבי יוסה כשיטת רבי עקיבה רבו. כמה דרבי עקיבה אמר תמן. יטמא יטמא דבר תורה. כן רבי יוסה אמר הכא. יטמא יטמא דבר תורה. רבי אבהו בשם רבי יוסה בן חנינה. לית רבי יוסי צריך להדין (קול) [קל] וחומר. קריי דרש רבי יוסי. והבשר אשר יגע. זה שיני שנגע בראשון. בכל טמא. זה שלישי שנגע בשיני. לא יאכל. סוף טמא לא יאכל. עד כדון באוכלין שניטמו מאויר כלי חרס שניטמא בשרץ. אוכלין עצמן שניטמו בשרץ מניין. ודין הוא. ומה אם הכלים שאינן מיטמין מאויר כלי חרס שניטמא בשרץ הרי הן מיטמין כשרץ לטמא אוכלין. אוכלין עצמן שניטמו בשרץ אינו דין שייטמו כשרץ לטמא אוכלין. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. והבשר אשר יגע בכל טמא. זה ראשון שנגע בטמא. לא יאכל. לרבות את השיני. שלישי בתרומה מניין. ודין הוא. מה אם טבול יום שאינו פוסל בחולין הרי הוא פוסל בתרומה. שיני שהוא פוסל בחולין אינו דין שיפסול בתרומה. רביעי בקודש מניין. ודין הוא. מה אם מחוסר כיפורים שאינו פוסל בתרומה הרי הוא פוסל בקודש. (רביעי) [שלישי] שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש. הרי למדנו לראשון ולשיני מן הכתוב ולשלישי מן הדין ולרביעי (מקול) [מקל] וחומר. דנין לו דין מן הדין. שיהא הכל משועבד להלכה שיהא השלישי פוסל בתרומה והרביעי בקודש. ובתרומה אם ניטמאת אחת מידיו חבירתה טהורה. לטמא את הקודש. דברי רבי. רבי יוסי בירבי יודה אומר. לפסול בקודש. מה. רבי כרבי יהושע. דתנינן תמן. כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות. והיד מטמא את חבירתה. דברי רבי יהושע. ודרבי יהושע רבא מן דרבי. מה דאמר רבי בקודש. ומה דאמר רבי יהושע בתרומה. רבי שמעון בן לקיש אמר. לא שנו אלא חבירתה. הא אחרת לא. רבי יוחנן אמר. אפילו אחרת. רבי ירמיה רבי אמי בשם רבי יוחנן. אפילו ככר. אמרין. חזר ביה רבי יוחנן מן הדא. מה אמר כה עד לא יחזור ביה. לא אמר אלא לטמא ככר. על שם כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות. הא לטמא ככר כל עמא מודיי שאינו מטמא. על שם שאין שיני עושה שיני.