תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ג הלכה א

משנה: חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש. אחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש. הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. לא כמדת הקודש מדת התרומה שבקודש מתיר ומטביל ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואחר כך מטביל: הלכה: חומר בקודש מבתרומה כול׳. רבי חייה בשם רבי יוחנן. מפני שאוכלי תרומה זריזין. ואוכלי קודש אינן זריזין. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא. והדא היא מעלה. אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה. טמא בזה וטהור בזה. ודא היא מעלה. אמר ליה. תיפתר במזוקק לקודש. רבי לא בשם רבי יוחנן. אם היה דבר טמא [כבד] כליטרא אין מטבילין אותו. אבא שאול אומר. אף בתרומה אין מטבילין אותו אלא סל וגרגותני בלבד. אמר רבי יוחנן. אבא שאול ורבי שמעון שניהם אמרו דבר אחד. דתנינן תמן. האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים. וכשהוא מדיח את ידיו טהורין. רבי שמעון אומר ירפם [עד] שיבוא בהן המים. אמר רבי יוחנן. מסתברא רבי שמעון יודי לאבא שאול. אבא שאול לא יודי לרבי שמעון. רבנן דקיסרין בשם רבי יוחנן. הלכה כאבא שאול. ותני כן. הלכה כדבריו. אמר רבי יונה. מתניתה דרבי מאיר. אבל דברי חכמים עושין כן אפילו בקודש. שאין בית צביעה תוך. כלי קודש כולן תוך. רבי יונה בשם רבי חייה בר בא. מעשה שנכנסו שבעה זקינים לעבר את השנה בבקעת רימון. ומי היו. רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון רבי נחמיה ורבי ליעזר בן יעקב ורבי יוחנן הסנדלר. אמרו. כמה מעלות בקודש ובתרומה. רבי מאיר אומר. שלש עשרה. רבי יוסי אומר. שתים עשרה. אמר רבי מאיר. כך שמעתי מרבי עקיבה. שלש עשרה. אמר לו רבי יוחנן הסנדלר. שימשתי את רבי עקיבה עומדות מה שלא שימשתו ישיבות. אמרו. רבי יוחנן הסנדלר אלכסנדרי לאמיתו הוא. ועמדו משם בנשיקה. וכל מאן דלא הוה ליה גולה הוה חבריה קטע פלגא דגולתיה ויהב ליה. ולמה הוון עבדין כן. דהוון כולהון דרשין הדין פסוקא מן שבע שבע אפין. אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. וקלסון לאחרייא מה אשכח אפוי בגוה. אמרין. רבי שמעון בן יוחי הוה. ולמה הוון דחקין מעתה הדא מילתא. דהוון דרשין מימר אלהי מסכה לא תעשה לך. מה כתיב בתריה. את חג המצות תשמור. אמרין. כל מי שספיקה בידו לעבר את השנה ואינו מעברה כאילו עובד עבודה זרה. מי אתיי מיזל לון אמרין. אתון נחוי עובדינן. והוה תמן חד כיף דשייש והוה כל חד וחד נסיב חד מסמר וקבע ליה בגויה והוא נחת ושקע כהדין ליישא. עד כדון מיתקרי כיפא מסמרא. אמר רבי יוחנן. בית צביעה שאמרו בין בפנים בין בחוץ כדרך שהנקיים תופסין בו. אמר רבי זעורה. איפשר לומר בנגוב. שאין הידים מיטמות בנגוב. אבל איפשר לומר כמלוא משקה. שמכיון שנגע בו טימהו. אלא כי נן קיימין [במלוכלך] במשקה. רבי יוחנן בשם רבי בנייה. עשו משקה בית צביעה כמשקה בית מטבחייא. כמה דת אמר תמן. משקה בית מטבחייא טהורין במקומן וטמאין במקום אחר. [וכה משקה בית צביעה טהורין במקומן וטמאין במקום אחר.] רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. משקה בית מטבחייא שיצא לחוץ ניטמא. והא תנינן . משקה בית מטבחייא שיצאו לחוץ בקדושתן הן. אמר רבי יוסה. קיימה רבי סימון. רבי חיננא רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. בשיצאו וחזרו. ניטמא משקה העליון והיה שותת ויורד. רבי בא ורבי בון בר חייה. חד אמר. במקומו טהור. ירד למטן טמא. וחורנה אמר. הואיל והוא בא מכח טהרה טהור. רבי אחא בשם רבי זעורה. הדא דת אמר. כמשקין שניטמו באוכלין. אבל במשקין שניטמו בשרץ טמאים הן. תמן תנינן. כל הכלים יש להן אחוריים ותוך ויש להם בית צביעה. רבי טרפון אומר. לעריבה גדולה שלעץ. רבי עקיבה אומר. לכוסות. רבי מאיר אומר. לידים טמאות וטהורות. אמר רבי יוסי. לא אמרו אלא לידים טהורות בלבד. וכרבי מאיר. היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין משקה לחוץ על גבי הכוס ואחזו בבית צביעתו. פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס. כשם שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס כך אין משקה מיטמא מן היד לטמא ככר במקום אחר. נישמעינה מן הדא. משקין טהורים נתונין בקרקע. נגע בהן ככר טמא טימאן. לאי זה דבר טימאן. לא לטמא ככר במקום אחר. מפני שהן על גבי הקרקע. הא על גבי הכוס לא. אלא משקה [נתון] על גבי היד ואחזו בבית צביעתו אפילו כן אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד. נישמעינה מן הדא. משקין טמאין נתונין בקרקע. נגע בהן ככר טהור ניטמא. לא אמר אלא ככר. הא יד לא. וכרבי יוסה. היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים. משקה נתון על גבי היד ואחזו בבית צביעתו. פשיטא שאין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד. וכשם שאין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד כך אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא ככר במקום אחר. נישמעינה מן הדא. משקין טמאים נתונין בקרקע. נגע בהן ככר טהור ניטמא. לאי זה דבר ניטמא. לא לטמא ככר במקום אחר. מפני שהן על גבי קרקע. הא על גבי היד לא. אלא משקה נתון על גבי הכוס ואחזו בבית צביעתו. אפילו כן אין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס. נישמעינה מן הדא. משקין טמאים נתונים בבית צביעתו שלכוס. נגע בהן כוס שאחוריו טהורים בבית צביעתו ניטמא. הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה אבל לא את הקודש. רבי בא בשם רב יהודה. מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שניקבה חביתו ופקקה בסנדלו. רבי זעורה רבי יסא בשם רבי לעזר. עבר ונשא טהור. ואתיא כהיא דאמר רבי לעזר. יש [מהן] שאמרו לא ישא. עבר ונשא טמא. [ויש מהן שאמרו.] לא ישא. אם עבר ונשא טהור. אמר רבי זעורה קומי רבי מנא. לית הדא אמרה שלא עשו גופו כזב אצל הקודש. [אין תימר. עשו גופו כזב אצל הקודש.] אפילו עבר ונשא יהיה טמא. אמר ליה. תיפתר במזוקק לקודש. שלא כמידת הקודש מידת התרומה. שבקודש מתיר את החוטים ומנגב את הנקבים ואחר כך קושר ובתרומה קושר. ואחר כך מטביל. אוכלי תרומה זריזין הן. והן חצין אותה. אוכלי הקודש אינן זריזין ואינן חצים אותה.