תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ג הלכה ח

משנה: כיצד מעבירין על טהרת העזרה. מטבילין את הכלים שהיו במקדש. היו להן שניים ושלישים שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקע דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים מפני שהן מצופין. הלכה: וכלים טעונין טבילה. אמר רבי בא. אני אומר. שמא שהיה שם אחד מן הכלים שלא הוזה. מעתה נחוש לכולן. אמר רבי בון בר חייה. אני אומר. שהיה שם אחד מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה על עיסקי קינה ונתזה צינורה שלרוק מתוך פיה על בגדיו וטימתו. מעתה נחוש לכולם. תיפתר בשניטמא בספק משקין. תמן תנינן. ספק משקין לטמא טמא. ולטמא טהור. תמן בתרומה וכאן בקודש. חומר הוא בקודש. תני. שולחן שניטמא מטבילין אותו בזמנו אפילו בשבת. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. מיד. אשכחת אמר. על דעתיה דרבי מאיר. מטמא שני לחמים. על דעתון דרבנן אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד. אמר רבי יעקב בר סוסי קומי רבי יוסה. ואפילו על דעתיה דרבי מאיר אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד. תיפתר שניטמא בספק משקין. פעם אחת הטבילו את המנורה. אמרו צדוקים. ראו פרושים מטבילין גלגל חמה. תמן תנינן. נכנסו ללישכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. כנגד תשעים ושלש אזכרות שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי. אמר רבי חונה. חישבתים ואינן אלא שמונים ושלש. כנגד שמונים ושלוש חותמות שכתוב בעזרה שהיה כל אחד ואחד מייחד שמו שלהקדוש ברוך הוא וחותם. אית דבעי מימר. כיום מרובה שלתמיד כנגד שלשה עשר פרים וארבעה עשר כבשים ואילים שנים ושעיר אחד. רבי שילה דכפר תמרתה בשם רבי יוחנן. טעמיה דרבי ליעזר וצפית אותו זהב טהור וגו׳. התורה קראת אותו קרקע. עד כדון מזבח הזהב. מזבח העולה מניין. ודין הוא. מה אם מזבח הזהב שהוא אמה על אמה את אמר קרקע. מזבח העולה שהוא חמש על חמש לא כל שכן. אית דבעי מימר. רבוע רבוע. מה כאן קרקע אף כאן קרקע. אמר רבי הילא. טעמון דרבנן. המזבח עץ שלש אמות גובה וגו׳. התורה קראת אותו מיטלטל. עד כדון מזבח העולה. מזבח הזהב מניין. ודין הוא. מה אם מזבח העולה שהוא חמש על חמש את אמר מיטלטל. מזבח הזהב שהוא אמה על אמה לא כל שכן. אית דבעי מימר. רבוע רבוע. מה כאן מיטלטל אף כאן מיטלטל. וחכמים אומרים. מפני שהן מצופין. לא ציפוי שהוא עומד מחמתו הוא. לא כן אמר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיה. כעובי דינר גורדיינון היה בו. אמר רבי לא. למלכתו אינו עומד מחמתו הוא. ואתייא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש. ועשית מזבח מקטר קטורת אין כתוב כאן אלא מקטר קטורת. המזבח היה מקטיר את הקטורת. ויהא כטבלה שהיא עשויה לילך ולהניח. לא כן אמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש. השולחן למה טמא. לא מפני שמוציאין אותו ומראין אותו לעולי רגלים. וזה לא במקומו הוא עומד. אף זה שימש כלי במקדש. ויהא טהור. ולמה טמא. אמר רבי מנא. כיי דתנינן תמן. שלש משפלות הן. אמר רבי זעורה. מפני שמשתמשין בה על גב חביליה. וכא מפני שמשתמשין בו על גב חביליו.