תלמוד ירושלמי חלה פרק ב הלכה ג

משנה: המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן. העיסה עצמה חייבת בחלה. והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים דברי רבי יהושע. אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להן אף הוא קלקל לעצמו ותקן לאחר. חמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין. ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין. שיעור החלה אחד מעשרים וארבעה. העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה. נתתום שהוא עושה למכור לשוק וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמונה. ניטמאת עיסה שוגגת או אנוסה אחד מארבעים ושמונה נטמאת מזידה אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר. רבי ליעזר אומר ניטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמיאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף. וחכמים אוסרין. הלכה: אמר להן אף הוא קלקל לעצמו ותקן לאחרים. קלקל לעצמו דאכלה ואיתענש ותקן לאחרים דאינון אכלין ותליי ביה. אית תני תניי תיקן לעצמו וקילקל לאחרים. תיקן לעצמו מכל מקום אכלה. וקילקל לאחרים דאינון סברין מימר שהוא פטור והיא חייבת. רבי אימי בשם רבי ינאי קב טיברני חייב בחלה. חד חליטר שאל לרבי יוחנן אמר איזיל עביד ארבע ופליג. ויאמר ליה תלתא ופליג. אמר רבי זעירא קבייא באתריהון רובעיא אזדרעון ויאמר ליה חמשה פרא ציבחד. שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה. אמר רבי יוחנן דרך עיסה שנו. אמר רבי שמעון בן לקיש דרבן שמעון בן גמליאל היא. דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור. תלמידוי דרבי חייה רובא בר לוליתא בשם רבי יהושע בן לוי דברי הכל היא. אמר רבי מנא אף על גב דלא אמר רבי יוסי רבי הדא מילתא אמר דכוותה דאמר רבי יוחנן דרך עיסה שנו. וכאן מכיון שניטל מורסנן וחזר לתוכן אין זה דרך עיסה. תני אמר רבי יודה מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבעה. ונחתום אחד מארבעים ושמונה. אלא שהנחתום עינו יפה בעיסתו ובעל הבית רעה בעיסתו. וחכמים אומרים לא משם (הוא זה) ולא מטעם זה. אלא ונתתם ממנו את תרומת יי לאהרון הכהן עשה שיינתנו לכהן בכהונתו. אלא שהנחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן. והתנינן העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה. שלא תחלוק לעיסת בעל הבית. והתנינן וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמונה בשעה שהיא עושה לביתה עינה רעה בעיסתה. בשעה שהיא עושה למכור בשוק עינה יפה בעיסתה. אמר רבי מתניתא בלימודת להיות מפרשת אחד מארבעים ושמנה אבל בלימודת להיות מפרשת אחד מעשרים וארבעה ניתני כדי שלא יהא החוטא נשכר. ואין הבית מצטרף. דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף ושאין מקפיד על תערובתו הבית מצטרף. עיסה טמיאה עיסה טהורה עשו כדבר שהוא מקפיד על תערובתו. ועיסתה חלה. אבל בעיסה שנייה אין לשיני מגע אצל הטבל. תני רבי לעאיי אומר משום רבי ליעזר תורמין מן הטהור על הטמא בלח. כיצד כבש זיתין בטומאה והוא מבקש לתורמן בטהרה מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זתים ונותנו על פי חבית. ונמצא תורם מן המוקף. למה לי פחות מכביצה. אפילו כביצה ולא פירורין אינון. שלא לטמאות זיתים הרבה. אמרו לו אין לך קרוי לח אלא יין ושמן בלבד. היך עבידא קורה אחת לשתי בורות. שתי קורות לבור אחד. [ניחא קורה אחת לשני בורות. אלא שני קורות לבור אחד] מכיון שנטמא מקצתו אין כולו טמא. רבי הילא בשם רבי יסא תיפתר שהיה בדעתו לעשותן תפיסה אחת ונמלך ועשאן שתי תפיסות. אמר רבי יוסי בירבי בון הדא דתימר בשניטמא בששילה ומשקיפה שכבר נראה לתורמן בטהרה. אבל אם ניטמא עד שלא קיפה ועד שלא שילה לא בדא. רבי טבי רבי יאשיה בשם רבי ינאי הלכה כרבי לעזר. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה כרבי ליעזר. רבי הונא בשם רבי חנינה אין הלכה כרבי ליעזר. רבי יוסי בירבי בון רב יהודה בשם שמואל אין הלכה כרבי ליעזר. אתא עובדא קומיה ולא הורי אמר תרתיי כל קבל תרי אינון. אמרין ליה והא רבי יצחק בר נחמן מודי. אפילו כן לא הורי.