תלמוד ירושלמי חלה פרק ג הלכה א

משנה: האוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל בחיטים ותטמטם בשעורים. גילגלה בחיטים וטימטמה בשעורין האוכל ממנה חייב מיתה. כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה ובלבד שיהא שם חמשת רבעים קמח. הלכה: אוכלין עראי מן העיסה כול׳. אמר רבי חגיי לא שנו אלא עראי אבל קבע אסור. מפני שהוא מערים לפוטרה מן החלה. אמר רבי יוסי אי מן הדא לית שמע מינה כלום שאפילו שהוא נוטל ממנה שתים שלש מקרצות מכיון שהוא עתיד להחזירו לדבר שלא נגמרה מלאכתו מותר. דאמר רבי יוסי בשם רבי זעירא [רבי יונה ורבי זעירה] בשם רבי לעזר אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו לדבר שלא נגמרה מלאכתו. והדא אמרה מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה מפני שאינו יכול. הא אם היה יכול לא בדא. הדא אמרה שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין. ושאר כל הדברים את מהלך בהן אחר הטימטום. עשה עיסה מן החטים ומן האורז אחר מי את מהלך אחר הגילגול או אחר הטימטום. תני רבי הושעיה חלה כמין גבלול. משתגלגל בחיטים ותטמטם בשעורין. רבי לעזר בשם רבי הושעיה משתעשה גבלולין גבלולין. מה ופליג. כאן להלכה. כאן לדבר תורה. תני רבי יהודה בן בתירה אומר משתעשה מקרצות מקרצות. מה טעמא דרבי יודה בן בתירה כתרומת גורן כן תרימו אותה. מה תרומת גורן ניטלת מן הגמור אף זו ניטלת מן הגמור. מעתה לכשתאפה. רבי מתניה לא הוקשה לתרומת הגורן אלא למלאכת העירוס בלבד. רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש דרבי עקיבה היא. דתנינן תמן הנוטל חלה מן הקב רבי עקיבה אומר חלה. וחכמים אומרים אינה חלה. כלום אמר רבי עקיבה אלא לשעבר שמא כתחילה. והכא כתחילה נן קיימין. רבי יונה רבי חייה בשם רבי שמעון בן לקיש ירדו לה בשיטת רבי עקיבה. אמר רבי יוחנן דברי הכל היא כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם. דתני מעשר טבל שנתערב בחולין אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון. ואם לאו רבי לעזר בן ערך אומר יקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה באחת ומאה. רבי יעקב גבולייא בשם רבי חנינה הלכה כרבי אלעזר בן ערך. אמר רבי יוחנן ממה שלימדו את הכהנות הדא אמרה אין הלכה כרבי לעזר בן ערך. מה למדו את הכהונות הרי זה חלה על העיסה הזאת ועל שאור המתערב בה ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרץ שניתן תחתיה לכשתעלה כולה גוש אחד הוקדש זה שבידי לשם חלה חוץ מן הטמא שבה. ואמר הוא והטמא שבה. ויעלה באחד ומאה. רבי יונה אמר רבי שמואל קפודקיא וחד מן רבנין חד אמר כאן בשיש בו כדי להעלות. וכאן בשאין בה כדי להעלות מכיון שהוא זקוק להעלות כמי שיש לו פרנסה ממקום אחר. אמר רבי יוסי נראין דברים בערבי שבתות שזה מביאה וזה מביאה כמפריש מחיוב על חיוב. אבל בחול תיקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף. שמא מפטור על החיוב. אמר רבי יונה לא מסתברא דלא בחול. אבל בערב שבת צריכה לומר היא והטמא שבה. למה. עד שלא תעשה גוש אחד היא ניטלת לשום חלה. משתעשה גוש אחד היא קדישה לשם חלה. אם אומר את חוץ מן הטמא שבה נמצא טבל טמא מעורב בחלה. מתוך שאת אומר הוא והטמא שבה חולין טמאין הן. לא מוטב להפריש מפטור על חיוב ולא יהא טבל טמא מעורב בחלה. אמר רבי שמואל בר אבדומא ולא למפריעו היא קדישה. מכיון שהיא קדישה למפריעה כמפרשת מחיוב על חיוב. למה לי ובלבד שלא יהא שם חמשת רבעים קמח. אמר רבי מתניתא קודם שלא למדו את הכהנות.