תלמוד ירושלמי חלה פרק ג הלכה ה

משנה: העושה עיסה מן החיטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. ואם אין בה טעם דגן אינה חייבת בחלה ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל. כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף. עינבי בציר עם עינבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון. ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל ושאר מעשר ומעשר שיני לפי חשבון. הנוטל שאור מעיסת חיטים ונותן לתוך עיסת האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה מן החלה. ואם כן למה אמרו הטבל אסור כל שהוא מין במינו. ושלא במינו בנותן טעם. הלכה: מתניתא כדרבן שמעון בן גמליאל דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת עד שיהא בה דגן כשיעור. רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אמר רבי הילא בין כרבנין דהכא בין כרבנין דתמן אמרין עד שיהא רובה דגן וטעמה דגן. רב הונא אמר טעמה דגן אף על פי שאין רובה דגן. מתניתא פליגא על רב הונא עירב בה שאר המינין עד שיהא בה רובה דגן וטעמה דגן. פתר לה במינים אחרים. מתניתא פליגא על רבי הילא הנוטל שאור מעיסת חיטין ונותנה לתוך עיסת האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה. בגין נתנו דבתרה הטבל אסור כל שהוא מין במינו. שלא במינו בנותן טעם. רבי יוסי הוה מסמך לרבי זעירא שמע קליה דרבי הילא יתיב מתני רבי חייה בשם רבי יוחנן אמר טעמה דגן אף על פי שאין רובה דגן. רבי יסא בשם רבי יוחנן עד שיהא רובה דגן וטעמה דגן. אמר מחלפה היא בידיה סימן הוא לן רבי יוסי כרב הונא. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את השיריים לאכילה. קורא אני עליה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. אמר ליה וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עליו ונתתם ממנו את תרומת יי לאהרן הכהן. אמר ליה וכן אמרית לך שאינו מוציא ממנו עליו ולא ממנו למקום אחר. אין תפשיטא לך שאינו מוציא ממנו על מקום אחר אפילו ממנו עליו אינו מוציא. מתניתא אמרה שהוא מוציא ממנו עליו דתנינן ואם לאו יוציא חלה אחת על הכל. אמרין לית הדא דרבי זעירה תתיבה על רבי בון בר חייה. מה בין המוציא ממנו עליו מה בין המוציא ממנו למקום אחר. בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואין אותו הטבל ראוי להיעשות תרומה כיוצא בו חולין שבו מבטלין אותו. בשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר הואיל ואותו הטבל ראוי להיעשות חולין כיוצא בו לא בטל. אמר רבי יוסי הדא אמרה טבל שנתערבה בתרומה הואיל ואותו הטבל ראוי להיעשות כתרומה כיוצא בו לא בטל. ולית הדא דרבי בון בר חייה תתיבה על דרבי זעירא. מה נפשך אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל. אם שלמטן לא בטל אף שלמעלן לא בטל שכבר קידש. תני ואם לאו מביא ארבע רובעין ומשיך. רבי יונה בשם רבי זעירא זאת אומרת רובע שאור שנטבל במקומו טובל ארבעת רובעין במקום אחר. הדא אמרה שהנשוך תורה. אמר רבי אימי אתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר הנשוך תורה. רבי שמעון בן לקיש אמר אין הנשוך תורה. רבי חייה בר בא מחליף שמועתא. בעון קומי רבי יוסי את מה שמעת מן רבי יוחנן. אמר לון אנא לא שמעית כלום. אלא נפרש מיליהון דרבנין מן מליהון. דתמן תנינן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומר חיבור בטבול יום ובית הלל אומר אינו חיבור. אמר רבי שמעון בן לקיש ממה דתנינן אינו חיבור. הדא אמרה שאין חייבין עליו בשם טמא אוכל טהור. אמר ליה רבי יוחנן שנייא היא בטבול יום דכתיב ביה טהור וטמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך. הוי רבי יוחנן דו אמר דבר שאינו חיבור בטבול יום תורה הוא. דו אמר הנשוך תורה. ורבי שמעון בן לקיש דו אמר אינו תורה דהוא אמר אין הנשוך תורה. והתנינן ואם לאו מביא ארבעת רובעין ומשיך. אמר רב הושעיה תיפתר שבא מעיסת הנשוך. רבי זעירה בעי או מה פליגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בנשוך מאיליו. אבל אם השיכו בידו כל עמא מודיי שהנשוך תורה. אפילו תימר השיכו בידו היא המחלוקת נאמר רבי שמעון בן לקיש כדעתיה. דאמר רבי שמעון בן לקיש בשם חזקיה טבל בטל ברוב. רבי יוסי בירבי נהוראי אמר טבל בטל ברוב. אמר רבי יוחנן אין הטבל בטל ברוב. רבי בא בר ממל ורבי הילא אעלון עובדא קומי רבי יסא סברין מימר שנים רבין על אחד. ולא שמיעין דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין הטבל בטל ברוב. והתנינן ואם לאו מוציא מאחד על הכל. אמר רבי יוסי כל עמא מודיי שהוא מפריש. מה פליגין לחוש להפרשה שנייה. מאן דאמר טבל בטל ברוב ארימה ונפלת לאתר חורן אינו חושש להפרשה שנייה. מאן דאמר אין הטבל בטל ברוב ארימה ונפלת לאתר חורן חושש להפרשה שנייה. אמר רבי בא מפליגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בטבל שנטבל דבר תורה. אבל בטבל שנטבל מדבריהן כל עמא מודיי שהטבל בטל ברוב. התיב רבי בא בר כהנא קומי רבי יוסי. והתנינן כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף עינבי בציר שנתערבו עם עינבי עוללות. ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא. אמר רבי מנא קיימתיה בשמן של זיתי מסיק שנתערב בשמן של זיתי ניקוף. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש. והתנינן נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך. מכיון שקדש רובה לשם חלה תבטל ברוב. אמר ברושם. תדע לך שהוא כן. דתנינן תמן הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת. לאי זה דבר הוא מסיים לא כדי שיבטל ברוב. אמר רבי יצחק בר לעזר שלא יהא אומר תרומת הכרי הזה וזה בזה. חזר רבי יצחק בר לעזר ואמר לא אמרנא כלום. ולא רבי יוחנן כי אמר תרומת כרי זה וזה בזה. רבי יוחנן אמר מקום שנתרמה תרומתו של ראשון נסתיימה תרומתו שלשיני. לקט דלעת להיות מפריש עליה והולך הרי זה לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה ועד כאן תרומה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר לוקט ומחשב כמות שהוא למוד. הוון בעיי מימר מאן דאמר עד כאן תרומה ועד כאן תרומה טבל בטל ברוב. מאן דאמר לוקט ומחשב כמות שהוא למוד אין הטבל בטל ברוב. אמר רבי בא כדי שיהא זקוק ליתן לשבט ביניהן. היה צריך לתרום ארבע חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה על פי הבור ואומר הרי זו תרומה. וכן השנייה וכן השלישית דברי רבן שמעון בן גמליאל. רבי אומר מעלה כולן על פי הבור ואומר הרי אילו תרומה. הוון בעיי מימר מאן דאמר מעלה את הראשונה על פי הבור הטבל בטל ברוב. ומאן דאמר מעלה כולן על פי הבור אין הטבל בטל ברוב. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הקיף ביניהון. מאן דאמר מעלה כולן על פי הבור תורם מן המוקף. ומאן דאמר מעלה את הראשונה על פי הבור אין תורם מן המוקף. רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן מחליף מאן דאמר מעלה את הראשנה על פי הבור תורם מן המוקף. ומאן דאמר מעלה כולן על פי הבור אין תורם מן המוקף. אמר ליה רבי זעירה ואינו מעורב על ידי גידין.