תלמוד ירושלמי חלה פרק ד הלכה ג

משנה: נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך חלת דמיי עד שתסרח שחלת דמיי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף. הלכה: מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב. נישמעינה מן הדא נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה. מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב. אלא מאוכל אדם. הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה. ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם רבי יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה. כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה. אתא שאל לרבי יוחנן אמר ליה אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה. תני תרומת מעשר שלדמאי. איתא חמי תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן. אמר רבי יוסי בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות ואמר מן הדמאי על הדמאי כן. אמר רבי שמעון בר כרסנא כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה.