תלמוד ירושלמי יבמות פרק ג הלכה א

משנה: ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות. מתו את הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. ואם קדמו וכנסו יוציאו. רבי לעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו. הלכה: ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות כול׳. אילו ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי נכריות שמא אינן מתייבמות. שנייא היא הכא שיש בו איסור אחיות. מעתה לא יהו צריכות הימינו חליצה. אמר רבי מתניה. על ידי זיקה. ואין בו איסור אחיות ברורות. תמן תנינן. שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה. משום רבי יודה בן בתירה אמרו. אומר לו. המתן עד שיעשה מעשה. חלצו אחים או כנסו (…) מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. לא אמר אלא מתה יבמתו מותר באשתו. אבל מתה אשתו אסור ביבמתו. [אמר רבי יוחנן. זו דברי רבי לעזר. אבל דברי חכמים מתה אשתו מותר ביבמתו. מתה יבמתו מותר באשתו.] אמר רבי יוחנן. דברי חכמים כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור. ודרבי לעזר. אפילו בטל הגורם האיסור במקומו. רבי יוסי בירבי חנינה בעא קומי רבי יוחנן. הכא את אמר. מתה יבמתו מותר באשתו. מתה אשתו מותר ביבמתו. והכא את אמר אכין. אמר ליה. איני יודע טעם אחיות מה הן. רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן. איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן. רבי הילא רבי יסא בשם רבי יוחנן. לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות. אמר רבי ירמיה. תיפתר שנפל הבית על שניהן כאחת. רבי יוסה בעי. אם בשנפל הבית על שניהן כאחת בדא אמר רבי יוחנן. איני יודע טעם אחיות יבמות [מהן]. אלא בשמתו זה אחר זה. הוון בעיי מימר. מה צריכה לרבי יוחנן מתה השנייה למה אינו מותר בראשונה. אבל אם מתה הראשונה יהא אסור בשנייה. אמר רבי [יודן]. היא דא היא דא. צריכה ליה. ולית זיקה כלום. אילו שלשה אחין. שנים מאב ולא מאם. שנים מאם ולא מאב. מת בנו שלאב תחילה. לא הספיק השיני להחליץ ולייבם עד שמת ונפלה לפני אחיו מאמו. שמא אינו מותר בה. אין מאמר זיקה כלום. יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו. מהו שיהא לה צרה. רבי הילא בשם רבי אבינא. קל וחומר. מה אם אחות חלוצתו [שהיא] מדבריהם נתנו לה חכמים צרה. כאן שיש כאן איסור אחיות לא כל שכן. בתו פשיטא לך שיהא לה צרה. רבי בון בר חייה בשם רבי אבינא. תני תמן. חלצו הצרות נפטרו האחיות. (לא) חלצו אחיות לא נפטרו הצרות. וכמה דאת אמר. חלצו הצרות נפטרו אחיות. ודכוותה אפילו חלצו אחיות יפטרו צרות. אלא כרבי יוחנן בן נורי. דרבי יוחנן בן נורי אומר. בואו ונתקן שיהו צרות חולצות ולא מתייבמות. והתקינו. לא כן תני. לא הספיקו להתקין עד שנטרפה השעה. אלא כבית שמי. דבית שמי מתירין את הצרות לאחין. אמר רבי פינחס קומי רבי יוסי. אין כבית שמי (אלא) אפילו חלצו הצרות לא נפטרו אחיות. ותנינן. רבי לעזר אמר. משום בית שמי אומרים. יקיימו. ובית הלל אומרים. יוציאו. הוו תרין תנאין אינון על דבית שמי. חד אמר. חלצו צרות נפטרו אחיות. וחרנה אמר. חלצו צרות לא נפטרו אחיות. תני. אבא שאול אומר. קול הווי בית הלל בדבר הזה. מה. לגנאי. לשבח. מליזים. מה איסור יש כאן. אשכח תני בשם רבי שמעון. אם קדמו וכנסו יקיימו. והן שבעלו שניהן כאחת. על דעתיה דאבא שאול מותר לבעול כתחילה. על דעתיה דרבי שמעון והוא שעבר ובעל. כנס הראשון ובעל אומר לשיני שיבעול. לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שנייה. שמא ימות אחד מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו. תני מת השיני הראשון מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אפילו מת השיני. לא רבי שמעון היא. דרבי שמעון פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום. אמר רבי זעורה. קיימתיה. כל יבמה שנראית לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה. היתה לראשונה צרה חלץ לה. נפטרה צרתה ובא עליה. ביאת איסור היא ולא נפטרה צרתה. חלץ לה ובא עליה. מה נפשך. אם בחליצה היא תתיר. אם בביאה היא תתיר. אמר רבי יודן. קיימתי כהדא. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת. כמה דתימר תמן. צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה. אף הכא צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בחליצה אם בביאה. היה לשנייה צרה. כונס את הצרה ומקיים את אשתו ואסור בשנייה. הדא היא מותר הוא אדם באחות צרת חלוצתו. ויהא אסור בצרה משום צרת אחות חלוצתו. אמר רבי יודן. אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה. כתחילה הוא מותר בה ובסוף הוא אסור. אם אומר את כן נמצאתה עושה צרה לאחר מיתה. ואין צרה לאחר מיתה. היו חמשה אחין שלשה מהן נשואין לשלש אחיות ומתו. רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאי זה מהן שירצה. שמואל אמר. זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן. רב אומר חליצה קיניין. שמואל אמר. חליצה פטור. רבי זעירא אמר. חליצה קיניין. רבי הילא אמר. חליצה פטור. מיליהון דרבנין אמרין. חליצה פטור. שמעון בר בא בעא קומי רבי יוחנן. מה בין חולץ ומה בין מגרש. אמר ליה. את סבור חליצה קניין. אינה אלא פטור. אין האחין חייבין עליה משום אשתו שלחולץ אבל חייבין עליה משום אשתו שלמת. לוי אמר. זיקה קניין. וכל אחת ואחת צריכה חליצה משניהן. מתניתא פליגא על שמואל. החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. שנייא היא הכא שכבר נראה לפטור בה. מתניתא פליגא על רב. החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת. הדא מסייעא למאן דאמר. חליצה פטור. ברם הכא כמאן דאמר. חליצה קיניין. ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת. פתר לה. לאחר מיתה. אין לאחר מיתה ייבום. פתר לה כרבי לעזר. דרבי לעזר אמר. אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב. שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד מופנה. מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה המופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השיני. בית שמי אומרים. אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה. בית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט [ובחליצה] ואת אשת אחיו בחליצה. הדא מסייעא למאן דאמר. חליצה קניין. [ברם כמאן דאמר חליצה קניין.] ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת. פתר לה לאחר מיתה. ואין לאחר מיתה ייבום. פתר לה כרבי לעזר. דרבי לעזר אמר. אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב. שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה. משום רבי יודה בן בתירה אמרו. אומר לו. המתן עד שיעשה מעשה. חלצו אחין או כנסו יכנסו את אשתו. מתה היבמה יכניס. מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. הדא מסייעא למאן דאמר. חליצה פטור. ברם כמאן דאמר חליצה קיניין. יש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת. פתר לה כרבי לעזר. דרבי לעזר אמר. אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב. כהן גדול שמת אחיו. חולץ ולא מייבם. הדא מסייעא למאן דאמר. חליצה פטור. ברם כמאן דאמר חליצה קניין. אומרים לו. עבור על דברי תורה. התיב רבי חמא חברין דרבנן. והא מתניתא פליגא על רב. שלשה אחין. שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. שנייא היא איסור אשה ובתה בין בחיים בין לאחר מיתה. אילין תרין אחרייתא פליגי על רב ולית להון קייום.