תלמוד ירושלמי יבמות פרק ב הלכה יב

משנה: החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה. מיאינה או שחלצה בפניו ישאנה. מפני שהוא בית דין. וכולן שהיו להן נשים ומתו מותרות להינשא להן וכולן שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו מותרות להינשא להם. וכולן מותרות ליבניהם ולאחיהם. הלכה: החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה כול׳. החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה. אומר אני. לכך מתכוין מתחילה. מיאנה או שחלצה בפניו ישאינה מפני שהוא בית דין. שאין שנים מצויין לחטוא מפני אחד. תמן תנינן. המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אובדין לא יגע בהן. רבן שמעון בן גמליאל אומר. ימכור בפני בית דין מפני השב אבידה לבעלים. אמר [רבי] אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן. הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. מה יהא בדמים. רב יהודה אמר. מחלוקת רבי עקיבה ורבי טרפון. תניי בית דין. לא יקחו. רבי עקיבה אמר. רבי חייה בירבי שבתי מקשי. הכא את אמר מיאנה או שחלצה בפניו ישאינה מפני שהוא בית דין. והכא את אמר הכין. אמר רבי יוסי. תמן המקח דרכו להשתלש. ברם הכא אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד. וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרות להינשא להן. לא אמר אלא מתו. הא אם נתגרשו לא. וכולן שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות להנשא להן. שאין אדם מצוי לחטוא לאחר זמן. וכולן מותרות ליבניהן ולאחיהן. שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו.