תלמוד ירושלמי יבמות פרק ג הלכה יב

משנה: שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את שלזה בזה ואת שלזה לזה. הרי אילו חייבין משום אשת איש היו אחין חייבין אף משום אשת אח. ואם היו אחיות חייבין אף משום אשה על אחותה. ואם היו נידות חייבין אף משום נידות. וכולן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות שאינן ראויין לילד מחזירין אותן מיד. ואם היו כוהנות נפסלו מן התרומה. הלכה: אם בא על השנייה חייב שתים. משום אשת אח ומשום אשה אל אחותה. תני רבי חייה. פעמים ארבע פעמים שמונה פעמים שתים עשרה פעמים שש עשרה. הרי אילו חייבין משם אשת איש ההן תרתיי ההן תרתיי. אם היו אחין משם אשת אח ההין ארבע וההין ארבע. אם היו אחיות משם אשה אל אחותה ההין שיתא וההין שיתא. אם היו נידות משם נידה ההין תמני וההין תמני. הן קטנים והן גדולות פטורין. וכולן הן גדולין והן קטנות חייבין שתים שתים משום נידה. ואם השיאן אביהן משום שמונה. היו אחד גדול ואחד קטון. הנבעלת מן הקטן חייבת משום אשתו שלגדול. הנבעלת מן הגדול פטורה משום אשתו שלקטן. רבי בא בשם רבי ירמיה. אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. והא תנן. מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן. אם לא היו ראויות לולד מחזירין אותו מיד. שנייא היא הכא מפני תיקון הוולד. אם היו כוהנות נפסלו מן הכהונה. אמר רבי יוסי. זאת אומרת שהאונסין פוסלין בכהונה כאשת איש.