תלמוד ירושלמי יבמות פרק ד הלכה א

משנה: החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהוולד שלקיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. ולא פסלה מן הכהונה. אין הוולד שלקיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. ופסלה מן הכהונה. הלכה: החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת כול׳. בשעבר. הא כתחילה לא. די מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים. ותחלוץ מיד. מה נפשך. אם בן קיימא הוא לא נגעה בה חליצה. אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה. רבי זעירה רבי חייה בשם רבי בון בשם רבי יוחנן. שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. רבי בא רבי יעקב בר אידי בשם רבי הושעיה. שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. תני רבי הושעיה. מאן יבמי. את שאומרין לו. ייבם. אומרים לו. חלוץ. ואת שאין אומרים לו. ייבם. אין אומרים לו. חלוץ. מה נפק מן ביניהון. היתה כשירה ונתחללה. כגון אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט. מאן דאמר. שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. וזו הואיל ואינה צריכה כרוז לכהונה חולצת. מאן דאמר. את שאומרים לו ייבם. אומרים לו. חלוץ. חלץ בתוך שלשה חדשים מהו שתהא צריכה לאחר שלשה חדשים. נישמעינה מן הדא. קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל. ואם חלצה חליצתה כשירה. רבי מנא אמר לה סתם. רבי יצחק בריה דרבי חייה מטי בה בשם רבי יוחנן. דרבי מאיר היא. דרבי מאיר אמר. אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תימצא איילונית. כמה דאת אמר תמן. אף על פי שחלצה חולצת. והכא נמי אף על פי שחלצה חולצת. רבי יודן בעי. חלץ לה מעוברת והפילה. נישמעינה מן הדא. הרי שמת והניח את אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם. תלמוד לומר ולא ימחה שמו מישראל. את ששמו מחוי. תלמוד לומר. להקים לאחיו שם בישראל. עד שתדע אם בן קיימה הוא אם אינו בן קיימה. יכול אף אשת סריס תהא צריכה לייבום. תלמוד לומר ולא ימחה שמו מישראל. את שאין שמו מחוי. יצא זה ש(אין) שמו מחוי. יכול אומר. צרתה מותרת להינשא. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר. צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה. אף בחלוצה כן. חליצה פטור וביאה פטור. כמה דתימר בביאה כך את מר בחליצה. שמואל אמר. זכין בעוברין. רבי לעזר אמר. אין זכין בעוברין. אמר רבי יוסי. אף על גב דשמואל אמר זכין לעוברין. מודי הוא שיצא ראשו ורובו בחיים. די מתניתא החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת. כמה דאת אמר כאן. הוא למפרע לא נגעה בה חליצה. והכא ב(י)ן הוא למפרע והוא שיזכה. תמן תנינן. האומר. אם ילדה אשתי זכר יטול מנה. ילדה זכר נוטל מנה. אם נקיבה מאתים. ילדה נקיבה נוטלת מאתים. רבי לעזר אמר. לא אמרו אלא בנו. הא אחר לא. רבי יוסה אמר. אפילו אחר. על דעתיה דרבי לעזר ובלבד שכיב מרע. הא בריא לא. בלבד מטלטלין. הא קרקעות לא. מתניתא פליגא על רבי לעזר. גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו. ונודע שיש לו בן במדינת הים או שהיתה עיברה. הכל חייבין להחזיר. מה עבד לה רבי לעזר. שנייא היא הכא שהוא בנו. וסיפא פליגא על שמואל מן הדא דרבי יוסה. החזירו הכל. אחר כך מת הבן או שהפילה. כל הקודם באחרונה זכה. בראשונה לא זכה. אפילו בראשונה לא יזכה. לא כן אמר רבי יוסה. אף על גב דשמואל אמר. זכין לעוברין. מודי והוא שיצא ראשו ורובו בחיים. הרי אינו בן קיימה. אמר רבי יצחק בר אלעזר. משום ייאוש. רבנן דקיסרין רבי חייה בר ווא בשם רבי אבא בר נתן. חזר בה רבי נתן. מן מתניתא. אם זכר מנה. אם נקיבה מאתים. ונקיבה גבה לא בעניין כאחר הוא. תני בר קפרא. בן יומו זכין לו.