תלמוד ירושלמי יבמות פרק ד הלכה ג

משנה: שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודין בית שמי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה. בית שמי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן. כתובה בחזקת יורשי הבעל. ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב. הלכה: שומרת יבם שנפלו לה נכסים כול׳. הכא את אמר. מוכרת ונותנת וקיים. מתה מה יעשה בכתובתה. והכא את אמר. יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב. אמר רבי יוסי בן חנינה. הן דאת אמר מוכרת ונותנת וקיים. כשנפלו לה עד שלא היתה שומרת יבם. והא דאת אמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב. בשנפלו לה משנעשית שומרת יבם. נפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם ועשו פירות משנעשית שומרת יבם כמי שנפלו לה משנעשית שומרת יבם. אמר רבי זעירא. ההן יבם דהכא צריכא דבית שמי כבעל הוא או אינו כבעל. אין כבעל הוא יורש את הכל. אם אינו כבעל לא יורש כלום. מספק יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. בית הלל פשיטא ליה כבעל. ויורש את הכל. שכן אפילו אחיו אין לו אלא אכילת פירות בלבד. תני רבי הושעיה. יירשו היורשין את כתובתה חייבין בקבורתה. אמר רבי יוסה. אילולי דתניתה רבי הושעיה הוות צריכה לן. מאחר שאין לה כתובה אין לה קבורה. וקשיא. אילו אשה שאין לה כתובה שמא אין לה קבורה. אשה אף על פי שאין לה כתובה יש לה קבורה. ברם הכא אם יש לה כתובה יש לה קבורה. אם אין לה כתובה אין לה קבורה.