תלמוד ירושלמי יבמות פרק ד הלכה ב

משנה: הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהוולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן. ואם אין הוולד של קיימא יקיים. ספק בן תשע לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין באשם תלוי. הלכה: אמר רבי יוסי. כל שאיפשר לך לעמוד על וודאו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. היך עבידא. היו לפניו שני זיתים אחד שלחלב ואחד שלשומן ואכל אחד מהן וחבירו מונח בתוכה. ואמר. מאחר שאילו אמצא את המפתח יכול אני לעמוד על וודאו מהו שיהו חייבין על ספיקו אשם תלוי. נישמעינה מן הדא. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת עד שלא יוודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא מביא. הדא אמרה שאינו מביא. רב אמר. כל שאיפשר לו לעמוד על וודייו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. היך עבידא. היו לפניו שני זיתים אחד שלחלב ואחד שלשומן ואכל אחד מהן. ובא עורב ואכל את השיני. מאחר שאינו יכול לעמוד על וודייו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. אבל אם אכל עורב תחילה ואחר כך אכל הוא. מאחר שהוא יכול לעמוד על וודייו חייבין על ספיקו אשם תלוי. לא כן אמר רב. והוא שיוכיח לפניו חלב ברור. אף על גב דרב אמר. והוא שיוכיח לפניו חלב ברור. מודה הוא הכא. שיכול לעמוד על וודאו. מתניתא פליגא על רב. כרבי לעזר אומר. חייבין על חלבו אשם תלוי. מה עבד רב. פתר לה. חלוקין על דברי רבי לעזר. מתניתא פליגא על רב. חתיכה שלחולין וחתיכה שלקודש. אכל את אחת מהן ואין ידוע את אי זה מהן אכל מביא אשם תלוי. אכל את השנייה מביא אשם וודאי. אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. ניחא ראשון מביא אשם תלוי. שיני למה. אמר רבי יוסה. תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה. מתניתא פליגא על רב. ספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין אשם תלוי. הרי איפשר לך לעמוד על וודייו וחייבין על ספיקו אשם תלוי. אמר רבי יוסה. קיימה רבי זעירא קומי רבי חייה בר ווא. רבי חזקיה רבי חייה בר בא. קיימה רבי זעורה קמינן. מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא. כמי שהוא יכול לעמוד על וודייו. מה אנן קיימין. אם כשבא עליה לאחר מיתת בעלה מיד הוכר עוברה לאחר שני חדשים. ניתני. בן תשעה לזה ולזה בן שבעה לזה ולזה. אלא כן אנן קיימין בשבא עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר שלשה חדשים. ניתני. היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים. אלא כן אנן קיימין. כשבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום. הרי יש כאן שלימין לראשון ומקוטעין לשיני. שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים שלימים. את שמע מינה שהן שתי יצירות. את שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין. את שמע מינה שהאשה מעוברת וחוזרת ומתעברת. את שמע מינה שהאשה אינה מעברת משני בני אדם כאחת. ופליגא על דרבנן דאגדתא. דרבנן דאגדתא אומרים. ויצא איש הביניים. ממערכות פלשתים. ממאה ערלות פלשתים. שהערו בה מאה ערלות פלשתים. אמר רבי מתנייה. ולא פליגין. עד שלא נסרח הזרע האשה מעוברת משני בני אדם כאחת. משנסרח הזרע אין האשה מעוברת משני בני אדם כאחת. מניין שתי יצירות. רבי זעירא בשם רבי הונא. וייצר. יצירה לשבעה ויצירה לתשעה. נוצר לשבעה ונולד לשמונה חיי. כל שכן לתשעה. נוצר לתשעה ונולד לשמונה אינו חייה. נוצר לתשעה ונולד לשבעה. איתא חמי. אם לשמונה אינו חייה לא כל שכן לשבעה. בעון קומי רבי אבהו. מניין לבן שבעה שהוא חייה. אמר לון מדידכון אנא יהב לכון. זוטא אבטא זוטא אבטא. בא הספק ליטול את חלקו שלאביו. אמרין ליה. הני אביך. בא היבם ליטול חלקו שלאחיו. אומרים ליה. הני בריה. הא כיצד. עושין שיפיות ביניהן ומחלקין ניכסי המת. נמצאת אומר. שיפיות לאחיו הפסד לאחין. תחרות באחין שבר באחין. מת הזקן הרי יש באים בנים בוודאי וב(י)ן בן בספק. מת הספק הרי יש בן אחי אב בוודאי ואם בספק. מת אחד מן האחין הרי יש בן בודאי וב(י)ן אח בספק. מתה אמו שלספק הרי יש כאן בן בודאי ובעל בספק. מת הספק ואחר כך מתה אמו הרי יש בן אחי אם בודאי ובעל בספק. מת היבם ובא הספק ליטול חלקו שלאביו. אי הוה קדמייא מיסכן אמרין ליה. הני אבוך. אין הוה עתיר אמרין ליה. כולן אחין בני אחין. בואו ונירש חלקו שלאבינו וחלקו שלאחי אבינו. תני הראשון ראוי להיות כהן גדול והשיני ממזר בספק. רבי ליעזר בן יעקב אומר. אין ממזר בספק. מודה רבי ליעזר בן יעקב בספק כותים ובספק חללים. כההיא דתנינן תמן. עשרה יוחסין עלו מבבל. על דעתיה דרבי ליעזר בן יעקב שמונה. על דעתין דרבן גמליאל ורבי ליעזר תשעה. על דעתין דרבנן עשרה.