תלמוד ירושלמי יבמות פרק ד הלכה יא

משנה: היבמה לא תחלוץ ולא תייבם עד שיהא לה שלשה חדשים. וכן כל שאר הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים. אחת בתולות ואחת בעולות אחת אלמנות ואחת גרושות אחת נשואות ואחת ארוסות. רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו. חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה. רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול. הלכה: היבמה לא תחלוץ כול׳. עד כמה הכרת העובר. סומכוס אומר משום רבי מאיר. עד שלשה חדשים. אף על פי שאין ראייה לדבר זיכר לדבר שנאמר ויהי כמשלש חדשים. אמר רבי יודן. אפילו מעוברת רוח. הרינו חלנו כמו ילדנו רוח. תהרו חשש תלדו קש. רבי זעירא רבי בא בר זוטרא אמר רבי חנינה בשם רבי חייה רבה. אפילו רובו שלראשון ורובו שלאחרון והאמצעי שלם. רבי אסי אמר. תשעים יום שלימין. שמואל אמר הן עיבוריהן. אתא עובדה קומי רבנן דתמן דלא ידעין אם שלשה עשר מן הראשון ושבעה עשר מן האחרון. [או שבעה עשר מן הראשון ושלשה עשר מן האחרון.] וחמשה שלימין באמצע. וביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזירות. אמר לון רב נחמן בר יעקב. בההין עובדא אתא קומי רבה בר בא ואכשרו. אבא בר ווא פליג על שמואל בריה. אמר רבא. שנייה היא הכרת העובר שנייה היא לידתו. הכרת העובר לחדשים שלימין ולידתו לחדשים מקוטעין. תמן תנינן. וכמה היא קישויה. רבי מאיר אומר. אפילו ארבעים חמשים יום. רבי יודה אומר. דייה חדשה. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים. אין קישוי יותר משתי שבתות. רבי יוסה בשם רבי ווא. זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין. דלכן ניתני שלשים יום. רבי יוסה בירבי בון בשם רבי ווא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלימין. דתנינן דייה חודשה. רבי יודן בעי. סוף דבר עד שתלד. לא אפילו הפילה. אמר רבי מנא. שמעית בשם שמואל. היא הכרת העובר היא לידתו. ולית אנא ידע מן מה שמעת. אמר רבי בא בר כהן קומי רבי יוסי. רבי ירמיה אמרה. אמר ליה רבי חזקיה. לא אמרה רבי ירמיה. ואיקפד רבי יוסי לקיבליה. אמר ליה. שכן אפילו יהושע שהיה [קשור] למשה לא אמר כן. ואת אומרה כן. חזר ואמר. אין דאמרה אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עליה. ואבא בר ווא פליג על שמואל בריה. רבי ברכיה בשם שמואל. לעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד או למאתים ושבעים ושנים או למאתים ושבעים ושלשה או למאתים ושבעים וארבעה. אמר ליה רבי מנא. מנן שמע רבי הדא מילתא. אמר ליה. מן רבי בא. מחלפא שיטתיה דרבי בא. תמן הוא אמר. שנייא הוא הכרת העובר שנייא הוא לידתו. והכא אמר הכין. רבי אבא בר זוטרא בשם שמואל. {כל שהוא בה׳י רבה. באל׳ף רבא.} [כל שהוא בהרבה הרי הוא בארבה.] רב חייה בר אשי הוה יתיב קומי דרב. חמיתיה מבעת. אמר ליה. מהו כן. אמר ליה. חמרתי מעברה והיא בעיא מילד ואנא בעי מרבעתה עד דלא תצנן. אמר ליה. אימתי עלה עליה הזכר. אמר ליה. ביום פלן. וחשב אמר ליה. בעיא היא עד כדון. ותני כן. חמרתה פוחתת אינה פוחתת מימות הלבנה והמוספת אינה מוספת על ימות החמה. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. דאמר רבי יהושע בן לוי. בקורת משלמלכות עיברה והרביעי שלבית רבי ממנה שוורים. ויש מהן שילדו עכשיו ויש מהן שילדו לאחר זמן. כאן בבהמה טהורה כאן בבהמה טמיאה. והא כתיב הידעת עת לדת יעלי סלע וגו׳. תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה. הידעת עת לדת. חיה טהורה כבהמה טמאה. רבי מאיר חשש לגיטין. רבי יודה חשש לוולד. רבי יוסי חשש לגיטין ולוולד. אין תימר דלית רבי מאיר. חושש לגטין. דתנן. ארוסות ינשאו מיד. רבי זעורה בשם רבי גדולה. ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. [היוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים.] הדא מסייעא לרבי מאיר. דרבי מאיר חשש לגיטין. רבי בא בשם רבי אבא בר ירמיה. אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. מסייעא לרבי יוסי. דרבי יוסי חשש לגיטין ולוולד. תני הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין שלשה חדשים. דברי רבי יודה. רבי יוסי אומר. אינן צריכות להמתין. ובדמים. רבי יודה אומר. מטמא מעת לעת. רבי יוסי אומר. דייה שעתה. אמר רבי. נראין דברי רבי יודה בדמים ודברי רבי יוסי בוולד. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו. אבא הוה ליה עובדא ושלח שאל לרבי חייה ולרבי יוסה ולרבי אמי והורון ליה כרבי יוסי בולד. דלא כן מה אנן אמרין. רבי יודה ורבי יוסי אין הלכה כרבי יוסי. אלא בגין דאמר רבי. נראין. לא כן אמר רבי בא בשם רבי זעורה. כל מקום ששנה רבי. נראין. עדיין המחלוקת במקומה חוץ מעיגול שלדבילה. דדין מודי לדין ודין מודי לדין. אמר רבי יוסי. קשייתה קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו. אפילו דבר בריא שנבעלו. אמר לו. וסתם גויות לא כבעולות הן. שמעון בר בא אמר. אתא עובדא קומי רבי יוחנן והורי כרבי יוסי. והוה רבי לעזר מצטער. אמר. שבקין סתמא ועבדין כיחידייא. אשכח תני לה רבי חייה בשם רבי מאיר. כרבי שמעון שמע לה דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר אמר. יאות סבא ידע פירקי גיטא. רבי מנא בעא קומי רבי יודן. תמן אמר רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר. כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם משנה. והכא את אמר הכין. אמר ליה. לא רבי דילמא חורן אמר. מן מה הן דשנה רבי מתניתין מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם. אתאי דלא אשכח רבי מתניתין מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם לא כל שכן תהא הלכה כסתם. אתא רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא בשם רבי לעזר. ואפילו שנו אחרים מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם. ולמה הוא מורי ליה כיחידייא. רבי שמואל בר אינייא בשם רבי אחא. הדא דתימר בשאין מחלוקת אצל סתם. אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי אחא. הדא דתימר ביחיד אצל יחיד. אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם. אמר רבי יוחנן. כל מקום ששנה סתם משניות דרבנן עד שיפרש לו רבו. רבי שמעון בן לקיש אומר. כל סתם משניות דרבי מאיר עד שיפרש לו רבו. אמר רבי זעירא קומי רבי יוסה לא דרבי שמעון בן לקיש פליג אלא דו חמי רוב סתם משניות דרבי מאיר. רבי זעירה בעא קומי רבי מנא. הידינו רבה. רבה דמתניתא רבה דאולפנא. לית מילתא דרבי לעזר אמרה רבה דמתניתה. כרבי שמעון דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר אמר. יאות סבא ידע פירקי גרמה. נאמר אולפן קביל מן רבה דמתניתה. כד שמע דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר. החולצת מונה משעת מיתה. היוצאה בגט מונה משעת נתינת גיטה. רבי חנינה אמר. משעת נתינת גיטה. רבי יוחנן אמר. משעת כתיבה. רב ושמואל. רב כרבי חנינה. ושמואל אמר כרבי יוחנן. מתיב שמואל לרב. על דעתך דאת אמר משעת נתינה. משום מה את חושש. משום שנתייחדה בנתיים. וניחוש לה לגט ישן. מתיב רבי חנינה לרבי יוחנן. על דעתך דאת אמר משעת כתיבה. היו שני גיטין. אחד נכתב עכשיו ואחד נכתב לאחר זמן וניתנו שניהן ביום אחד. לזו את אוסר ולזו את מתיר. מן דהוה מותבה רב לשמואל התיב רבי חנינה לרבי יוחנן. מן דהוה רבי יוחנן מותבא לרבי חנינה התיב שמואל לרב. והלכה מונה לגט משעת כתיבה אם לא נתייחד עמה. חוץ מן האלמנה מפני האיבול. וכמה הוא האיבול. שלשים יום. הדא דתימר בנשים. אבל באנשים שלשה רגלים. בשיש לו בנים. אבל אם אין לו בנים מיד. בשיש לו מי שישמשנו. אבל אם אין לו מי שישמשנו מיד. בשאין לו בניו קטנים. אבל אם היו בניו קטנים מיד. כהדא. מעשה שמתה אשתו שלרבי טרפון. עד כשהוא בבית הקברות אמר לאחותה. היכנסי וגדלי את בני אחותיך. אף על פי כן כנסה ולא הכירה עד שעברו עליה שלשים יום.