תלמוד ירושלמי יבמות פרק ד הלכה יב

משנה: ארבעה אחין נשואין לארבע נשים ומתו אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן הרשות בידו. מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. היתה אחת כשירה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשירה. הלכה: ארבעה מאחין כול׳. דלמא. תלת עשר אחין הויין ומתין תרין עשר דלא בנין. אתיון בעיון מתייבמה קומי רבי. אמר ליה רבי. איזיל ייבם. אמר ליה. לית בחיילי. והם אומרות. כל חדא וחדא אנא מזייננא ירחי. אמר. ומאן זיין ההוא ירחא דעיבורא. אמר רבי. אנא זייננא ירחא דעיבורא. וצלי עליהון ואזלון להון. בתר תלת שנין אתון טעינין תלתין ושיתא מיינוקין. אתון וקמנו להן קומי דרתה דרבי. סלקין ואמרין ליה. לרע קרייא דמיינוקין בעיין מישאול בשלמך. אודיק רבי מן כוותא וחמתון. אמר לון. מה עיסקיכון. אמרין ליה. אנן בעיין תיתין לן ההוא ירחא דעיבורא. ויהיב להון ההוא ירחא דעיבורא. כתיב וישב ארון יי עם עובד אדום בביתו שלשה חדשים ויברך יי וגו׳. במה בירכו. בבנים. הדא הוא דכתיב כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים וגו׳. דהוות כל חדא מינהן ילדה תריי בכל ירחא. הא כיצד. טמאה שבעה וטהרה שבעה וילדת. טמאה שבעה וטהרה שבעה וילדת. שית עשר לכל ירח. לתלתא ירחין הא ארבעין ותמנייא. והוא אשתין. הא חמשין וארבעה. ותמנותיהון. הא אשתין ותריי. הדא היא דכתיב ששים ושנים לעובד אדום. אמר רבי בא בר זבדא. כתיב ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. בית שהוא ניתר בחליצה אחת. אף בביאה כן. חליצה פוטר וביאה פוטר. [כמה] דאת אמר בחליצה כן את אמר בביאה. ומהו להערים. וכי רבי טרפון אביהן שלכל ישראל לא הערים. קידש שלש מאות נשים בימי רעבון על מנת להאכילן בתרומה. תמן אין כל אחת ואחת ראויה לוכל בתרומה. ברם הכא כל אחד ואחד ראוי לייבם. רבי יודן בירבי ישמעאל עבדין ליה כן.