תלמוד ירושלמי יבמות פרק ו הלכה ג

משנה: אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה. רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין. נתאלמנו או נתגרשו מן הנישואין פסולות מן האירוסין כשירות. הלכה: אלמנה לכהן גדול כול׳. מה טעמון דרבנין. נאמר כאן הוייה ונאמר להלן הוייה כי יהיה נערה מאורסה לאיש. מה הוייה שנאמרה להלן אירוסין אף כאן אירוסין. מה טעמון דרבי לעזר ורבי שמעון. נאמר כאן הוייה ונאמר להלן ובת כהן כי תהיה לאיש זר. מה הוייה שנאמרה להלן נישואין אף כאן נישואין. אמר רבי יוסה. מנא לרבי לעזר ולרבי שמעון בת כהן שנתארסה לישראל שאינה אוכלת בתרומה. לא מן הדין קרייא ובת כהן כי תהיה לאיש זר. הכא אינון עבדין ליה אירוסין והכא אינון עבדין ליה נישואין. מה טעמון דרבנן. לאיש. לאיש המאכיל. והלא דין הוא. מה אם בישראל שאין ביאתו פוסלתה מן הכהונה ביאתו פוסלתה מן התרומה. כהן גדול שביאתו פוסלתה מן הכהונה אינו דין שתהא ביאתו פוסלתה מן התרומה. לא. אם אמרת בישראל שאינו מאכיל את אחירות. תאמר בכהן גדול שהוא מאכיל את אחירות. הואיל והוא מאכיל את אחירות לא תהא ביאתו פוסלתה מן התרומה. נשבר קל וחומר וחזרת לך למקרא. לפום כן צריך מימר לאיש. לאיש המאכיל. [מאי טעמא דרבי לעזר ורבי שמעון משום ראוי הוא לאכול או משום ראוי להאכיל. נשמענה מן הדה אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אילו יאכילו. אמר רבי לעזר דרבי לעזר ורבי שמעון היא. אית לך מימר הכא משום שהוא ראוי להאכיל והכא משום שאינו ראוי להאכיל. אמר רבי יוסי בירבי בון. לא סוף דבר מן הארוסין ולא סוף דבר מן הנישואין. נבעלו בין מן הארוסין בין מן הנישואין פוסלות. לא נבעלו בין מן הארוסין בין מן הנישואין כשירות.]