תלמוד ירושלמי יבמות פרק ט הלכה ד

משנה: שניות מדברי סופרים שנייה לבעל ולא שנייה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם שנייה ליבם ולא שנייה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל. שנייה לזה ולזה אסורה לזה ולזה. אין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות והוולד כשר וכופין אותו להוציא. אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לנתין ולממזר ויש להן כתובה. הלכה: שניות מדברי סופרים כול׳. השניות מדברי סופרים שנייה לבעל ולא שנייה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם. מהו שיהא לה כתובה אצל היבם. מאחר שהיא מותרת לו יש לה כתובה. או מאחר שכתובתה על ניכסי בעלה הראשון והיא אסורה לו אין לה כתובה. שנייה ליבם ולא שנייה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל. מהו שיהא לה כתובה אצל היבם. מאחר שהיא אסורה לו אין לה כתובה. או מאחר שכתובתה על ניכסי בעלה הראשון והיא מותרת לו יש לה כתובה. ולא פירות. אמר רבי ירמיה. שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד. תני רבי יוסי ציידנייה קומי רבי ירמיה ופליג על רבי ירמיה. וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. מהו ולא פירות. שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. אמר רבי יוסה. כל שעה הויא רבי הילא אמר לי. תני מתניתך. יורשה ומיטמא לה. ותני כן. מטמא הוא אדם באשתו הכשירה. ואינו מיטמא באשתו פסולה. רבי אבון בעא קומי רבי מנא. עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה. אמר ליה. שתוק ויפה לך. היא אוכלת ועבדיה אינן אוכלין. תמן תנינן. גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול. שמואל אמר. פסול ופוסל לכהונה. ומר שמואל. אכרזון בקרויכון. פסול ופוסל לכהונה. שמואל אמר. אין מעשין אלא פוסלין. שמואל אמר. אין מעשין אלא כגון אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. והא תנינן שניות. לא בגין אמר שמואל. והא תנינן. המדיר את אשתו מליהנות לו. עד שלשים יום יעמיד פרנס. יותר מיכן יוציא ויתן כתובה. שמענו שהוא מוציא. שמענו כופין. מה בין אילו לאילו. אלא על ידי שהן דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק לפיכך יש להן כתובה. ואילו על ידי שהן דברי סופרין ודברי סופרין צריכין חיזוק לפיכך אין להן כתובה. אית דבעי מימר. אילו על ידי שקנסן בידן וביד הוולד ולא קנסו בהן דבר אחר לפיכך יש להן כתובה. ואילו על ידי שאין קנסן בידן וביד הוולד וקנסו בהן דבר אחר לפיכך אין להן כתובה. מה נפק מן ביניהון. המחזיר את גרושתו משנישאת. מאן דאמר. אילו על ידי שהן דברי תורה. וזו הואיל והוא דבר תורה לפיכך יש לה כתובה. ואית דבעי מימר. אילו על ידי שקנסן בידן וביד הוולד. וזה הואיל ואין קנסה בידו וביד הוולד לפיכך אין לה כתובה. רבי יעקב בר אחא אמר. רבי זעירה ורבי הילא תריהון אמרין. במזונות פליגין. רבי יוחנן אמר. יש לה מזונות. אמר ליה רבי לעזר. אומרים לה. הוציא. ואת אמר הכין. הוון בעיין מימר כן. בתניי כתובה פליגין. כל עמא מודיי שאין לה מזונות. ביורשיה קנסו לא כל שכן בה. ומאן דמר. במזונות פליגין. הא בתניי כתובה לא. למה. בה קנסו ולא קנסו ביורשיה.