תלמוד ירושלמי יבמות פרק יא הלכה א
משנה: נושאין על האנוסה ועל המפותה. האונס והמפתה על הנשואה חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו. רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו. הלכה: נושאין על האנוסה כול׳. כיני מתניתין. נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. אנס אשה מותר באמה. פיתה אשה מותר בבתה. האונס והמפתה על הנשואה חייב. אמר רבי יוחנן. דרך נישואין שנו. נשא אשה ואחר כך אנס את אמה חייב. נשא אשה ואחר כך פיתה את בתה חייב. תמן תנינן. שחטה את בת בתה ואחר כך שחט את בתה. סופג את הארבעים. סומכוס אמר משום רבי מאיר. סופג שמונים. אמר רבי. רבי לעזר ורבי יוחנן בן נורי שניהן אמרו דבר אחד. דהא תנינן תמן. רבי יוחנן בן נורי אומר. הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. אמרו לו. שלשתן שם אחד הן. רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן. מודה סומכוס בראשונה. אשכח תני. עוד היא מחלוקת. מאי טעמא דרבי יוחנן בן נורי. מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין. אף אשה ובת בנה ובת בתה בשני לאוין. מה טעמון דרבנין. מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד. אף אשה ובת בתה ובת בנה בלאו אחד. כתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא. בכולהן כתיב שכיבה וכאן כתיב לקיחה. ללמדך. לעולם אינו מתחייב על השנייה עד שתהא הראשונה זקוקה לו. או אינו אלא דרך נישואין. כבר אמרנו שאין קידושין בעריות. והכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו. והכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאחיו. ותני כן. על ידי ייבום. והכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור. בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נשא את אחותה. ותני כן. לאחר מיתת אחותה. והכתיב ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא. אמר רבי אבין. שלא תאמר. קין נשא את אחותו. הבל נשא את אחותו. חסד הוא. חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהן. אמרתי עולם חסד יבנה. והכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח. בא להודיעך שאם קידשה שתופסין בה קידושין. רבי חונה שמע כולהון מן הדין קרייא. ערות אשה ובתה לא תגלה וגו׳. זמה זמה לגזירה שוה. מה למטן שלשה דורות אף למעלן שלשה דורות. מה למטה בלא תעשה אף למעלן בלא תעשה. מה למעלה דרך נישואין אף למטה דרך נישואין. מה למעלן בשריפה אף למטן בשריפה. מה למטן עשה בת זכר כבת נקיבה אף למעלן נעשה אום זכר אום נקיבה. וכדרבי מאיר. דרבי מאיר אומר. גזירה שוה במקום שבת. דור שלישי שלמטן מניין שהוא בלא תעשה. וכרבנן דאינון אמרין. גזירה שוה נאמר בם. דור שלישי שהיא שלמעלן מניין שהיא בשריפה. בין כרבי מאיר בין כרבנן דור שלישי שלמעלן שהיא בלא תעשה. מכיון דכתיב זמה זמה לגזירה שוה כמי שכולהן כן. דכולהן כן. עד כדון בת בתו מן הנישואין. בת בתו מן האונסין. ערות בת בנך או בת בתך. מה נן קיימין. אם מן הנישואין כבר הוא אמור. אלא אם אינו עניין לנישואין תניהו עניין לאונסין. עד כדון לאזהרה. לעונש מניין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. הנה מהנה. זמה מזמה. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. הנה מאתהן. עד כדון בת בתו. בתו מניין. רב אמר. אם על בת בתו הוא מוזהר. לא כל שכן על בתו. אם על בת בתו הוא ענוש. לא כל שכן על בתו. בעון קומי רבי אבהו. בת בתו מן הנישואין. בת בתו מן האונסין. אמר לון כל שם בת בת אחת. בעון קומי רבי אבהו. הבא על אשה וילדה בת ואחר כך בא בעלה. חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה. אמר לון שארה הנה זמה היא. כולהן משום זימה. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי. למה לית אינון אמרין. בתך לא תגלה. בת בתך לא תגלה. אמר ליה. אילו הוה כתיב ערות אשה ובת בתה לא תגלה הוינן אמרין. בתך לא תגלה. בת בתך לא תגלה. רבי אבהו רבי לעזר בשם רבי הושעיה. שני לאוין וכרת אחד לאוין חולקין כריתות. מאי טעמא על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתה לא תעשו כמוהו. וכתיב איש אשר ירקח כמוהו. הרי כאן שני לאוין וכרת אחד. לאוין חולקין כריתות. וכרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר. למידין מקל וחומר ואין עונשין מקל וחומר. מנן ליה. ואתייא כההיא דתני חזקיה. ובת כהן כי תחל לזנות. מה תלמוד לומר איש. להביא את הבא על בת בתו מן האונסין שתהא בשריפה. אמר רבי יוסי בירבי בון. אפילו לאזהרה את שמע מינה. אל תחלל את בתך. ומה טעמא דרבי יודה. לא יקח איש את אשת אביו. זו אשת אביו. ולא יגלה כנף אביו. זו אנוסתו. מה מקיימין רבנן כנף אביו. תמן אמרין ולא ידעין מן מה שמועה. זו כנף הסמוכה לאביו. בלא כך אינו חייב עליה משום אשת אב. אמר רבי הילא. להתרייה. שאם התרו בה משום אשת אב לוקה. משום כנף אב לוקה. מודה רבי יהודה במכות. מודה רבי יהודה בקרבן. מודה רבי יהודה בשאר כל הספיקות שהוא פטור. מודה רבי יהודה שאם קידשה שתפסו בה קידושין. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי. מהו שיהא הוולד ממזר כרבי יודה. אמר ליה. לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה הפסיק העניין. הפסיק העניין לעניין אשת אב. אמר ליה. אשת אב בכלל כל העריות הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. ותצא אשת אב ותלמד על כל העריות ממזר. ותצא אנוסה ותלמד על כל האונסין לאיסור. אמר ליה. אשת אב בכלל כל העריות הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. אית לך למימר הכא אנוסה בכלל כל האונסין הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל האונסין לאיסור. ותצא אשת אב ותלמד על כל אנוסתה. אמר ליה. אם אשת אב היא אינה אנוסה. ואם אנוסה היא אינה אשת אב.