תלמוד ירושלמי יבמות פרק יא הלכה ז

משנה: מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון. אם בן שבעה לאחרון. היו לה בנים מן הראשון בנים מן השיני חולצין ולא מייבמין. וכן הוא להם חולץ ולא מייבם. היו לו אחין מן הראשון ואחין מן השיני. שלא מאותה האם הוא חולץ ומייבם. והן חולצין ומייבמין. היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה ראוייה לכהן ואינו מטמא למתים. ואם נטמא אינו סופג את הארבעים. ואינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו משלם קרן וחומש. ואינו חולק על הגורן. ומוכר את התרומה והדמים שלו. ואינו חולק בקדשי מקדש. ואין נותנין לו את הקדשים. ואין מוציאין את שלו מידו. ופטור מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה. ובכורו יהא רועה עד שיסתאב. ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהנים. היו שניהן כהנים הוא אונן עליהן והם אוננין עליו. הוא אינו מיטמא להן והן אינן מיטמאין לו. הוא לא יורש אותן אבל הן יורשין אותו. ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק. אם היו שניהן במשמר אחד נוטל חלק אחד. הלכה: מי שלא שהת אחר בעלה כול׳. היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם כול׳. מה נן קיימין. אם לאחר מיתה לית יכיל. דתנינן. הוא אונן עליהן והן אוננין עליו. ניחא לשיני אינו מטמא. שאני אומר. בנו שלראשון הוא. לראשון למה אינו מטמא. אלא בשגירש. מה נפשך. בנו הוא יטמא לו. אם אינו בנו חלל הוא. ומה בכך שיטמא. אלא בשאנס. לא כן אמר רבא בשם אבא בר ירמיה. אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. וסברנן מימר כרבנן והכא כרבי יוסי אנן קיימין. תני רבי חייה. אוננין ומיטמאין על הספק. אמר רבי יוסי. מתניתא אמרה כן. הוא אונן עליהן והן אוננין עליו. רבי אשייאן בר יקים הוה ליה עובדא. שאל לרבי יסא אמר ליה. לית צריך. אמר ליה. והתנינן. אמר רבי חייה. אוננין ומיטמאין על הספק. סימנין היו ניכרין. לא כן אמרין חברייא בשם רבי יוחנן. סימנין בן שמונה אין עושין מעשה. סימן היה לו שבעל ופירש. בן שמונה הרי הוא כאבן ואין מטלטלין אותו בשבת. אבל אמו שוחה עליו ומיניקתו. רבי יוסי בעי. אילין תינוקות ספיקות מהו לחלל עליהן את השבת. אמר רבי יוסי בירבי בון. ויאות. מה נפשך. בן תשעה הוא ימול. בן שמונה נעשה כמחתך בשר שלא לצורך. רבנן דקיסרין אמרי. רבי יעקב בר דסיי שאל. מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך. תני. רבן שמעון בן גמליאל אמר. כל המתקיים באדם שלשים יום אינו נפל. ופדוייו מבן חודש תפדה. ובהמה שמונה ימים אין זה נפל. ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליי. תמן אמרי בשם שמואל. הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אמר רבי בא. מה פליגין. בשלא נולד לחדשיו. אבל אם נולד לחדשיו אף רבן שמעון בן גמליאל מודה. הכה את זה וחזר והיכה את זה. קילל את זה וחזר וקילל את זה פטור. רבי חנניא בעי. לית הדא פליגי על רבי יוחנן. דאיתפלגון בשני ימים טובים שלגליות. רבי יוחנן אמר. מקבלין התרייה על הספק. רבי שמעון בן לקיש אמר. אין מקבלין התרייה על הספק. אמר רבי חנינא אמר רבי. לית היא פליגא. תמן איפשר לך לעמוד עליו. ברם הכא אי איפשר לך לעמוד עליו. היכה שניהן כאחת קילל שניהן כאחת חייב. רבי יודה פוטר. רבי יוחנן בעי. מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתנן תמן. אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים. רבי יודה אמר. אינו סופג אלא ארבעים. אמר רבי קרוספי. אינה מוחלפת. תמן עיקר לאוין ספק היה. ברם הכא וודאי היה ונסתפק לו. רבי יודה בעי. מעתה נבילה שביטלה בשחיטה. מאחר שוודאי היה ונסתפק לו אכל ממנה יהא פטור. אמר רבי יוסי. מודה רבי יודה בשאר כל הספיקות שהוא פטור. ברם הכא קריי דרש רבי יודה. אביו וודאי ולא הספק. אמו וודאי ולא הספק. ועולה במשמרו שלזה ושלזה. לא יעלה. רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יסא. מפני פגם המשפחה. תני. והן שיהו שניהן בית אב אחד.