תלמוד ירושלמי יבמות פרק יב הלכה ו

משנה: מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין והן נותנין לו את עצה ההגון לו שנאמר וקראו לו זקני עירו ודברו אליו והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. והוא אומר לא חפצתי לקחתה. בלשון הקודש היו אומרים. ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקינים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה לפניו רוק שהוא נראה לדיינים. וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. עד כאן היו מקרין. וכשהוקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר אבוס וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים. רבי יודה אומר מצוה על כל העומדין שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל. הלכה: מצות חליצה. בא הוא ויבמתו כול׳. והן נותנין לו עצה את ההוגן לו. מהו את ההוגן לו. אין הוה סב אומרים לה. ההין סב לאן ליך. אין הות סבתא אומרים ליה. הדא סבתא לאן ליך. היא טליתא והוא סב אמרין ליה. טליתא היא והיא מכלמה עלך. הוא טלייא והיא סבתא אמרין לה. טלייא הוא והוא מכלמה עלך. הוא רוצה והיא אינה רוצה שומעין לה. היא רוצה והוא אינו רוצה שומעין לו. כללו שלדבר. כל המעכב שומעין לו. היו שניהן רוצין. אתא עובדא קומי רבי יוסי. אמר אפיק לבר. רבי יוחנן בעי. ביבמה מי מרדף אחר מי. התיב רבי לעזר. והכתיב ועלתה יבמתו השערה. כד שמעה רבי יוחנן אמר. יפה לימדנו רבי לעזר. וקרייה מעכבת. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. הראוי לקרייה אין קרייה מעכבת ושאינו ראוי לקרייה קרייה מעכבת. אמר רבי מנא. אף על גב דרבי שמואל בר רב יצחק אמר. אין קרייה מעכבת. מודה שאם בא לאומרן שהוא אומר על הסדר. ובלחוד דלא תימר. מאן יבמי להקים לא אבה יבמי לא חפצתי לקחתה. אלא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי לא חפצתי לקחתה. תמן אמרין. קרבת קדמנא ושלפת סיניה מעילוי ריגליה דימינא ורקת קדמנא רוק דמיתחזי על ארעא. ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. אמר רבי אבהו. מכיון שנראה הרוק שהוא יוצא מתוך פיה אפילו הפריחתו הרוח כשר. רקה דם. רבי בא בשם רב יהודה רבי זריקן מטי בה. רבי ירמיה בשם אבא בר אבא רבי זעירא מטי בה בשם שמואל. אם יש בו צחצוחית שלרוק כשר. הגידמת במה היא חולצת. בשיניה. בני סימונייא אתון לגבי רבי. אמרין ליה. בעא תתן לן חד בר נש דריש דיין וחזן ספר מתניין ועבד לן כל צורכינן. ויהב לון לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה. אתון ושאלון ליה. הגידמת במה היא חולצת. ולא אגיבון. רקה דם. ולא אגיבון. אמרין. דילמא דלית הוא מרי אולפן. נישאול ליה שאלון ליה דאגדה. אתון ושאלון ליה. מהו הדין דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. אם אמת למה רשום. ואם רשום למה אמת. ולא אגיבון. אתון לגבי דרבי. אמרון ליה. הדין פייסונא דפייסנתך. אמר לון. חייכון. בר נש דכוותי יהבית לכון. שלח אייתיתיה ושאל ליה. אמר ליה. רקה דם מהו. אמר ליה. אם יש בו צחצוחית שלרוק כשר. הגידמת במה היא חולצת. אמר ליה. בשיניה. אמר ליה. מהו הדין דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. אם אמת למה רשום. ואם רשום למה אמת. אמר ליה. עד שלא נתחתם גזר דין רשום. משנתחתם גזר דין אמת. אמר ליה. ולמה לא אגיבתינון. אמר ליה. עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וטפח רוחי עלי. וקרא עליו אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. מי גרם לך להתנבל בדברי תורה. על שנשאתה בהן עצמך. תני. חליצה מוטעת כשירה. אי זו היא חליצה מוטעת. אמר רבי שמעון בן לקיש. כל שאומרים לו. חלוץ. והיא ניתרת לך לאחר זמן. אמר רבי יוחנן. אמש הייתי יושב ושונה. הוא מתכוין והיא אינה מתכוונת. היא מתכוונת והוא אינו מתכוין. לעולם חליצתה פסולה עד שיהו שניהן מתכוונין. אי זו היא חליצה מוטעת. על דעתיה דרבי יוחנן. כל שאומרים לו. חלוץ. והיא נותנת לך מאה מנה. אמר רבי מנא. אם אמר. על מנת. נותנת. אתא עובדא קומי רבי הונא ועבד כרבי שמעון בן לקיש. כד שמע דרבי יוחנן פלג חזר וכפה וחלץ לה זמן תיניינות. אתא עובדא קומי רבי חייה בר ווא ואמר לה. בני. האשה הזאת אינה רוצה להינשא לו דרך ייבום אלא חלוץ לה. עקור זיקתך ממנה. והיא נישאת לך דרך נישואין. מן דחלץ לה אמר ליה. אין אתי משה ושמואל לא שריי לה. וקרא עלוי חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. אית תניי תני. חליצה גנאי. אית תניי תני. חליצה שבח. אמר רב חסדא. מאן דאמר. חליצה גנאי. כמשנה הראשונה. מאן דאמר. חליצה שבח. כמשנה האחרונה. אמר רבי יוסי. אפילו תימר. כאן וכאן כמשנה ראשונה. כאן וכאן כמשנה אחרונה. מאן דאמר. חליצה גניי. על ידי שפגם דבר אחד מן התורה יבוא ויטול פגמו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ומאן דאמר. חליצה שבח. נאמר כאן קרייה ונאמר להלן ויקרא בהם שמי. מה קרייה שנאמר להלן שבח אף כאן שבח.