תלמוד ירושלמי יבמות פרק יג הלכה א

משנה: בית שמי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות. בית הלל אומרים ארוסות ונשואות. בית שמי אומרים בבעל ולא ביבם ובית הלל אומרים בבעל וביבם. בית שמי אומרים בפניו ובית הלל אומרים בפניו ושלא בפניו. בית שמי אומרים בבית דין ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין. אמרו בית הלל לבית שמי ממאנת היא קטנה אפילו ארבעה וחמשה פעמים. אמרו להן בית שמי אין בנות ישראל הבקר. אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותינשא. הלכה: בית שמי אומרים אין ממאנין כול׳. תמן תנינן. רבי יודה בר אבא העיד חמשה דברים. שממאנין את הקטנות. ועל עדות חולקין. על עיקר עדות חולקין. כך היתה עיקר עדותן. בית שמי אומרים. אין ממאנין אלא ארוסות. ובית הלל אומרים. ארוסות ונשואות. וקשיא על דבית הלל. נישואיה התירה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה כאשתו לכל דבר. ואת אמר הכין. משלך נתנו לך. בדין היה שלא היו נישואיה נישואין. והן אמרו שיהו נישואיה נישואין. והן אמרו שתמאן בו ותצא. מה טעמון דבית שמי. אם אומר את כן נמצאתה עושה כל הבעילות שבעל בעילת זנות. אמר רבי אבין. אתיא דבית שמי כרבי לעזר. דתני. רבי לעזר אמר. אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות הרי זו בעילת זנות. הדא אמרה. עברה ומיאנה מן הנישואין על דבית שמי אין מיאוניה מיאונין. נכנסה לחופה ולא נבעלה. מה את עבד לה. כארוסה כנשואה. ארוסה שביהודה שליבו גס בה. מה את עבד לה. כארוסה כנשואה. נראית שלא למאן אפילו כן חוזרת וממאנת. נישמעינה מן הדא. קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והלכה היא והשיאה את עצמה אפילו כן חוזרת וממאנת. מה טעמון דבית שמי. בעלה שנישאת לו לרצונה ממאנת. יבמה שנפלה לו על כרחה אינה ממאנת. מה טעמון דבית הלל. אם בעיקר היא ממאנת לא כל שכן ביבם. רבי יוחנן אמר. ממאנת היא ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה. רב ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין. אינה ממאנת ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה. רב ורבי שמעון בן לקיש כבית שמאי. דבית שמאי אומרים. בבעל. מה אנן קיימין. אם באומרת. אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך. כל עמה מודיי שהיא עוקרת. ואם באומרת. אפשי בנישואיך אבל לא בנישואי אחיך. רב ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין. באומרת. אפשי בנישואיך אבל לא בנישואי אחיך רוצה אני. [מתניתא] פליגא על רבי יוחנן. וכולם אם מתו או מאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות. נתגרשו לא הימנו. ודכוותיה מאנו הימנו. תני רבי חזקיה כן. אם מאנו בחיי הבעל צרותיהן מותרות. לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצת ולא מתייבמת. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה. תפתר שמתו ולא מאנו. דמתניתא אמרה כל היכולה למאן ולא מאנו ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת. אמר רבי אבודימי. אפילו תימר בקיימת. תפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה. רבי יונה אומר. מן האירוסין. רבי יוסה אומר. אפילו מן הנישואין. במחזירה תניינא חזר ביה רבי יוסה. אמר ליה רבי פנחס. ולא כן אלפן רבי. אפילו מן הנישואין. אמר ליה. והא קביעא גבך במיסמרה. אמר רבי זעירא קומי רבי מנא. יאות. אמר רבי יוסה עד לא יחזור. מה אילו בתו מן הנישואין בלא איילונית צרתה אסורה. מפני שניתוסף לאילונית צרותיהן מותרת. אמר ליה. איילונית כמי שאינה בעולם. אילו שתי יבמות אחת איילונית ואחת שאינה איילונית ובא היבם וחלץ לה ובא עליה. שמא פטור בחבירתה כלום. הוה איילונית כמי שאינה בעולם. בתה ממאנת. ולא נשואי תורה הן. את בתי נתתי לאיש הזה. רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש. תפתר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה. שהיא כיתומה בחיי אביה. רבי אחא [רבי] חננא בשם [רבי שמעון בן לקיש]. זאת אומרת שאין קטנה יולדת. דלכן תמתין עד שיתגדל ותמאן [ב]בעלה ותתיר צרתה לחתנה. כלתו של רבי ישמעאל מיאינה ובנה על כתיפה. רב המנונא בשם אסי. ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא. ועשה בה אחד מהן מאמר תמאן במאמרו ותינשא לשוק. ותמאן במאמרו ותינשא לאחיו. תיפתר באומרת. אי איפשי בך. רבי הילא בשם רבי שמעון בן יוסינא בשם רבי הושעיה. ביבמה שנפלה לפני חמשה יבמין היא מתניתא. עשה בה אחד מהן מאמר תמאן למאמרו ותינשא לאחיו. ותמאן במאמרו ותינשא לשוק. תיפתר בשהשיאה אביה והן נישואי תורה. אמרו בית הלל לבית שמי. מעשה באשתו שלפישון הגמל שמיאנו לה חכמים שלא בפניה. אמרו להן בית שמי. משם ראייה. לפי שמדד בכפישה לפיכך מדדו לו חכמים בכפישה. וקשיא. אילו העושה דבר שלא כשורה שמא מתירין ערוה שלו. אמר רב חסדא. הדא אמרה. עברה ומיאנה מן הנישואין על דבית שמי מיאוניה מיאונין. רבי בא בשם רב חייה בר אשי. מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר. אמרו לה. הא ארוסיך איעבר. אמרה. תלך אמה ותינשא לו. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו. אין מיאון גדול מזה. אמר רבי חנינה. מעשה בתינוקת שנכנסה ליטול פשתן מן הפשתני. אמרין לה. הא ארוסיך איעבר. אמרה. תלך אמה ותינשא לו. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו. אין מיאון גדול מזה. תני בשם רבי יודה. אפילו לא נכנסה אלא ליטול חפץ מן החנווני. ואמרה. אי איפשי בפלוני בעלי. אין מיאון גדול מזה. ובית דין יושבין במיאונין. לא כן תני. ברח מן שלש והידבק בשלש. הידבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום. וברח מן המיאונין ומלהיות ערב ומלהיות בעל פיקדון. אמר רבי שמעון בר בא. לית שמה פיקדון אלא פוק דון. אמר רבי ברכיה. בני אם ערבת לרעך. ובית דין יושבין במיאונין. תיפתר דהויין עסוקין במילה חורי ואתא עובדא קומיהון. כיני מתניתא. ותמאן בו ותינשא. הא תתארס לא. הדא אמרה. עברה ומיאנה מן הנישואין על דבית שמי מיאוניה מיאונין. רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייה. קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה. יכולה היא אשה להטמין עצמה ולומר. לא נתארסתי. ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר. לא נשאתי.