תלמוד ירושלמי יבמות פרק יג הלכה ב

משנה: אי זו היא קטנה שצריכה למאן. כל שהשיאתה אמה ואחיה מדעתה. השיאוה שלא מדעתה אינה צריכה למאן. רבי חנינה בן אנטי גנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן. רבי אליעזר אומר אין מעשה קטנה אלא כמפותה. בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה. הלכה: אי זו היא קטנה שהיא צריכה למאן כול׳. אי זהו לדעתה. עבד לה גנון ומלבשין לה קוזמידין ומדברין לה גבר. מה חלוקין על רבי חנניה בן אנטיגנס. מן מה דמר רבי יוחנן. אי זו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש. כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן. הדא אמרה. חלוקין על רבי חנניה בן אנטיגנס. רבי ליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום. אינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר נדריה כילו שאינה אשתו לכל דבר. אלא שהיא צריכה ממנו מיאונין. רבי יהושע אומר. זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה כילו היא אשתו לכל דבר. אלא שהיא יוצאה הימינו בגט. אמר רבי ישמעאל. חיזרתי על כל מידות חכמים ולא מצאתי אדם שמידתו שוה בקטנה חוץ ממידות רבי אליעזר. אלא שהוא אומר שהיא צריכה ממנו מיאונין. אמר רבי אבהו. מעשה באמו של רבי ליעזר שהיתה דוחקת בו לשאת את בת אחותו. והיה אומר לה. בתי. לכי הינשאי. בתי. לכי הינשאי. עד שאמרה לו. הרי אני שפחה לך לרחוץ רגלי עבדי אדני. אף על פי כן כנסה ולא הכירה עד שהביאה שתי שערות. על דעתיה דרבי ליעזר. מהו שתמאן בו ותיטול קנס ממנו. על דעתיה דרבי יהושע. מהו שתמאן בו ותיטול קנס מאחר. מהו שתמאן בו ותעקור גיטה חללה וממזרת. רבי יצחק שאל. מהו שתמאן בו ותחזיר למזונות אביה. פשיטא שאינה חוזרת למזונות בעלה. שכן הוא כותב לה. ואת תהויין יתבא בביתי ומיתזנה מן ניכסיי. ולית הוא ביתה. לא צורכא דלא. מהו שתמאן בו ותחזור למזונות אביה. תמן תנינן. קטן שלא הביא שתי שערות. רבי יודה אומר. תרומתו תרומה. תנא בשם רבי מאיר. לעולם אין תרומתו תרומה עד שהביא שתי שערות. רבי אבין כהנא בשם רבי הילא. ולא תשאו עליו חט את שהוא בנשיאת עון תורם. את שאינו בנשיאת עון אינו תורם. התיבון. גוים הרי אינו בנשיאות עון ותורם. רבי יוסי בשם רבי הילא. ונחשב לכם והרמותם את שכתוב בו מחשבה תורם. ואת שאין כתוב בו מחשבה אינו תורם. התיבון. הרי גוים הרי אין כתוב בהן מחשבה ותורם. תני רבי הושעיה גוים אין להן מחשבה בין להכשיר בין לתרומה. רבי אחא בר חיננא בשם כהנא. כדברי מי שהוא אומר. אינו תורם ואינו מקדש. ולמה לא אמר. כדברי מי שהוא תורם ומקדיש. בגין דרבי יודה אמר. תורם ואינו מקדש. אמר רבי יוחנן. אפילו כמאן דאמר. אינו תורם מקדש. מהו מקדש. עולה ושלמים. להביא חטאת חלב אינו יכול שאין לו חטאת חלב. חטאת דם אינו יכול שאין לו חטאת דם. מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת. מאחר שהיא חובה אינו מביא או מאחר שהוא מטמא בהן מביא. כותי פשיטא לך שהוא מביא. מהו שיעשה בהן שליח. מאחר שהוא [מטמא] בהן נעשה בהן שליח או מאחר שאינו נעשה שליח לכל הדברים אינו נעשה בהן שליח. התיב רבי יודן. הרי יש לו טבל דבר תורה. פוטר טיבלו דבר תורה. והכא אף על פי שהוא מטמא בהן אינו נעשה שליח. מהו שיביא ביכורין כרבי יודה. דרבי יודה אמר הוקשו לקדשי הגבול. אינו מביא. כרבנן. דאינון אמרין הוקשו לקדשי המקדש מביא. מהו שיביא חגיגה מאחר שהוא חובה אינו מביא או מאחר שהוא משנה לשם שלמים מביא. כותי פשיטא לך שהוא מביא. מהו שיביא פסח. מאחר שהיא חובה אינו מביא או מאחר דאמר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיה. מביא הוא אדם פסח בשאר ימות השנה ומשניהו לשם שלמים. מביא. מהו שיביא מעשר דגן. אין יסבר כרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. מכל מעשרותיכם. הוקשו מעשרות זה לזה. כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה. מהו שיעשה תמורה. אין יסבר כרבי מאיר. דאמר מכל מעשרותיכם. הוקשו מעשרות זה לזה. כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה. כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה. ויסבור כרבי שמעון. דאמר מעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה. כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה. כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה. כשם שאינו עושה תמורה כך אינו מימר בו. כשם שאינו מימר בו כך אינו מימר בכל הקדשים. מהו שיהו חייבין על קדשיו בחוץ. כהנא אמר. אין חייבין על קדשיו בחוץ. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין. חייבין על קדשיו בחוץ. וקשיא דרבי כהנא על דרבי יודה. דרבי יודה פוטר טיבלו דבר תורה. ואת אמר הכין. כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות. וקשיא דרבי יוחנן על דרבי יהושע. נישואיה תורה הפר נדריה תורה. ואת אמר הכין. אמר רבי זעירא. לית כאן הפר נדרים מן הדא דרבי יוחנן על הדא דרבי יהושע. רבי ניסא שאל. ויהי כן באסורות. רבי יוחנן אמר. אין לוקין על האסורות. הוי ההיא דתנינן תמן. קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו. יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו. אין נדריהן נדרים ואין הקדישן הקדש. לאחר הזמן הזה אף על פי שאמרו. אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולא לשם מי הקדשנו. נדריהן נדרים והקדישן הקדש. והדא מתניתא מהו. על דעתיה דכהנא במחלוקת. על דעתין דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דברי הכל.