תלמוד ירושלמי יבמות פרק יג הלכה ו

משנה: המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם ורבי ליעזר אוסר. וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ורבי ליעזר אוסר. קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב החזירה אסורה ליבם. ומודין חכמים לרבי לעזר בזמן שגירשה קטנה והחזירה קטנה מפני שהיו גירושיה גירושין גמורין ולא היתה חזרתה גמורה. אבל אם גירשה קטנה והחזירה גדולה או שגידלה תחתיו מותרת ליבם. הלכה: ומודין חכמים כול׳. מאי טעמא דרבי לעזר. מפני שעמדה עליו באיסור שעה אחת. מודין חכמים לרבי לעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה. קידושיה וגירושיה תורה. חזרתה אינה תורה. צרתה מהו. רב אמר. צרתה אסורה. רבי יוחנן אמר. צרתה אסורה. רבי שמעון בן לקיש אמר. צרתה מותרת. אמר רבי לעזר. חוזרת בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן לא אשכחית בר נש דכוותי אלא רבי שמעון בן לקיש דו אמר. צרתה מותרת. רב המנונא הוה יתיב קומי רב אדא בר אחוה. אמר. צרתה מהו. אמר ליה. מותר. אמר. גירושין. אמר. אסורה. אמר. חזריו. אמר רבא בר ממל. מסתברא כמאן דאמר. צרתה מותרת. ברם כמאן דאמר. צרתה אסורה. מה נפשך. צד שקנה בה כנגדו אסור בצרתה וצד שלא קנה בה כנגדו התיר בצרה. אמר רבי שמי. וכי יש מה נפשך בעריות. מהו כדון. כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה. וערוה פוטרת צרתה. שני אחים נשואין כול׳. רבי יודן. כמה דאת אמר תמן בעי. ויחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה. אף הכא. ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה. עד דאת מקשי ליה על דרבי לעזר קשייתה על דרבי לעזר. ליתני יכול למיקשי לה על דרבי אליעזר. דרבי ליעזר שמתי. בית שמי אומרים. אין ממאנין אלא ארוסות.