תלמוד ירושלמי יבמות פרק י הלכה א

משנה: האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך נשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה לא כתובה. ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה. ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והוולד ממזר מזה ומזה. ולא זה וזה מטמאין לה. ולא זה וזה זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר נדריה. היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה. ובת לוי מן המעשר. ובת כהן מן התרומה. ואין יורשיו של זה ולא יורשיו של זה יורשין את כתובתה. מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין. הלכה: האשה שהלך בעלה למדינת הים כול׳. כמה דתימר תמן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן. ואם היו קטנות ולא היו ראויות לוולד מחזירין אותן מיד. ואמר אף הכא כן. שנייא היא תמן שאחרים הטעו בהן. והכא לא אחרים הטעו בה. קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה. ויקנסו בה אצל השיני ולא יקנסו בה אצל הראשון. אמר רבי יוחנן. מריח ערוה נגעו בה. מעתה לא תהא צריכה ממנו גט. שנייא היא שנישאת לו דרך היתר. שמואל אמר. אומר אני. שמא שילח לה גיטה ממדינת הים. התיב רבי חגיי קומי רבי זעירה. והתנינן. אמרו לה. מת בעליך. ונתקדשה ואחר כך בא [בעלה]. מותרת לחזור לו. אם אומר את. שמא שילח לה גיטה ממדינת הים. תהא אסורה לחזור לו. אלא כרבי יוסי בן כיפר. דרבי יוסי בן כיפר אמר. מן האירוסין מותרת. ולא מודי רבי יוסי בן כיפר שאם נתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה. והתנינן. אף על פי שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה. רבנין דקיסרין בשם רבי הילא. כדי לברר איסורו של ראשון. עד כדון ביודעת שהיא אשת איש. לא היתה יודעת שהיא אשת איש. נישמעינה מן הדא. קטנה שהשיאה אביה. נתגרשה והלכה והשיאה את עצמה. ואמר רבי אילא. תני תמן. כל העריות אינן צריכות הימינו גט חוץ מאשת איש בלבד. רבי עקיבה אומר. אף אחות אשתו ואשת אחיו. שנייא היא תמן בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת. והכא לא שנייא בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת. ולא פירות. ואמר רבי אבינא. שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. הדא דתימר בשאכל עד שלא בא הראשון. אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה. ואם נטלה מזה ומזה תחזור. הדא דתימר בשנטלה משבא הראשון. אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון כמא דלא מפקה מיניה כן לא מפקא מינה. והוולד ממזר מזה ומזה. ניחא דוולד ממזר מן השיני. הוולד ממזר מן הראשון. רבי בא בשם רבי [זעירה] אמר. דרבי עקיבה היא. דרבי עקיבה אמר. הבא על סוטתו הוולד ממזר. המחזיר גרושתו משנישאת הוולד ממזר. רבי יוסי בשם רבי הילא. דברי הכל הוולד כשר. כגיטה כן ממזירה. מה נפק מן ביניהון. נתן לה השיני גט ואחר כך בא עליה הראשון. על דעתיה דרבי בא בשם רבי זעירה הוולד ממזר כרבי עקיבה. על דעתיה דרבי יוסי בשם רבי הילא דברי הכל הוולד כשר. לא זה וזה מיטמין לה. הדא היא דתני רבי חייה. מטמא הוא אדם לאשתו כשירה. ואינו מיטמא לאשתו פסולה. אית תניי תני. תצא בשלשה עשר דבר. ואית תניי תני. תצא בארבעה עשר דבר. מאן דמר. תצא בשלשה עשר דבר. עבד במציאתה ובמעשה ידיה חדא. ומאן דמר. בארבעה עשר דבר. עבד כל חדא וחדא מינהון חדא. אמר רבי ירמיה. לויה שזינת אוכלת במעשר. ותני כן. לוייה שנשבית או שבא עליה אחד מן הפסולין לה לא כל הימנה לפוסלה. לויים המזוהמין מאימן לא חשו להם משום ריח פסול. והתנינן בת לוי מן המעשר. אמר רבי יוסי. תיפתר שבא עליה ישראל וילדה ממנו בן. רבי ביסנא בשם רבי יהושע בן לוי. כהנת שזינת אוכלת במעשר. ולא מתניתא היא. בת כהן מן התרומה. הא במעשר אוכלת. כמאן דאמר. אין נותנין מעשר לכהונה. אמר רבי נסא. מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי הילא שמעון בן יוסינא בשם רב הושעיה. כהן שבא על גרושה והוליד בן ומת האב. בתוך שלשים הבן חייב לפדות את עצמו. לאחר שלשים יום חזקה שפדייו אביו. ואם לאחרים הוא פודה לא כל שכן בנו. ולא כבר תנינתה. אין לה כתובה. אמר רבי יוסי בן יעקב. שלא תאמר. בה קנסו ולא קנסו ביורשיה. לפום כן צריך מימר. אין לה כתובה. סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל. כשם שהיא אסורה לאחיו שלבעל כך היא אסורה לאחיו שלבועל. יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו שלבעל כך תהא אסורה לאחיו שלבועל. נישמעינה מן הדא. האשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה. מת בעליך. והיה לה יבם כאן ויבמה ומת. ואחר כך בא בעלה. אסור בה ומותר בצרתה. אסור בה ומותר באשת אחיו. ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא. הדא אמרה שצרת סוטה מותר לאחיו שלבועל. אמר רבי יודן. אתייא כרבנן דתמן. דאמר רבי הילא ותניי תמן. כל העריות אינן צריכות ממנו גט חוץ מאשת איש בלבד. רבי עקיבה אומר. אף אחות אשתו ואשת אחיו (לא כצרת סוטה היא. הדא אמרה. צרת סוטה מותרת לאחיו של בועל.) ברם כרבנן דהכא. רבי חייה אמר בשם רבי יוחנן. הכל מודין באשת אחיו שהיא צריכה הימינו גט משום הלכה אשת איש קנה בה. ערוה [היא]. וערוה פוטרת צרתה. אמר רבי חנניה. אפילו כרבנן דהכא אתייא היא. בה קנסו ולא קנסו ביורשיה. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל. אם כרבנן דתמן יהא מותר בה. רבי זעירה בשם רבי יוחנן. צרת סוטה אסורה וצרת גרושה מותרת. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. כל הצרות מותרות חוץ מצרת סוטה. שמואל אמר. גרושה עצמה מותרת לביתה. מה פליג. בגין דהוון עסקין בצרות לא אדכרין גרושות. צרת סוטה למה היא אסורה. רבי יוחנן אמר. מריח ערוה נגעו בה. רב אמר. מפני שכתוב בה טומאה כעריות.