תלמוד ירושלמי יבמות פרק י הלכה ו

משנה: מי שהלכה אשתו למדינת הים באו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באת אשתו מותרת לחזור לו. הוא מותר בקרובות שנייה והשנייה מותרת בקרוביו. ואם מתה הראשונה מותר בשנייה. אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה הוולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר. רבי יוסי אומר. כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו. אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה. מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה. מתה ונשא אחותה מאמה ונמצאו כולן קיימות מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסור בשנייה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. ואם בא על השנייה לאחר מיתת הראשונה מותר בשנייה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. הלכה: מי שהלכה אשתו למדינת הים כול׳. כתיב ושכב איש אותה. שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחרת אוסרתה. ואמר אף הכא תחת אישך. פרט לאונסין. אמר רבי מתנייה. גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. דרך האיש לצאת למדינת הים. אין דרכה שלאשה לצאת למדינת הים. תני. אמר רבי יודה. מודין בית שמי ובית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו. ועל מה נחלקו. בבא על אחות אשתו. שבית שמי אומרים. פסל. ובית הלל אומרים. לא פסל. חברייא בשם רבי יוחנן. טעמא דרבי יודה באש ישרפו אותו ואתהן. מה נן קיימין. אם לעניין שריפה אין נשרפת אלא אחת. אלא אם אינו עניין לשריפה תניהו עניין לאיסור. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. באש ישרפו אותו ואתהן. הוא ואת שנייה. והיו בית שמי דנין. מה במקום שבא איסור הקל על איסורה הקלה אסר את אוסריו. כיון שבא איסור החמור על איסורה החמורה אינו דין שנאסור את אוסריו. והיי דין איסור קל. אמר רבי יוחנן. ראשה דפירקא. וההן נוקל. אינו אלא חומר. שנייא היא שנישאת לו דרך היתר. רבי הושעיא רבה אמר. במחזיר את גרושתו משנישאת היא מתניתא. למה לי משנישאת. אפילו משנתארסה. בגין דרבי יוסי בן כיפר. דרבי יוסי בן כיפר אמר. מן האירוסין מותרת. רבי ליעזר אומר. ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא. עשה בה אחד מהן מאמר ואחר כך בא עליה השיני. למה לי עשה בה מאמר. אפילו לא עשה בה מאמר. למה לי בא עליה. אפילו לא בא עליה. בגין בית שמי. בגין רבי שמעון. דתני. אמר רבי שמעון. לא נחלקו בית שמי ובית הלל בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו. ועל מה נחלקו. בבא על חמותו. שבית שמי אומרים. פסל. ובית הלל אומרים. לא פסל. והיו בית הלל דנין. האיש מותר בכל הנשים והאשה מותרת בכל האנשים. קידשה. [הוא] אסרה והיא אסרתו. מרובה איסור שאסרה מאיסור שהיא אסרתו. שהוא אוסרה לילך להינשא לאיש זר. והיא לא אסרתו אלא על קרובותיה בלבד. והרי הדברים קל וחומר. מה אם היא שאסורה איסור מרובה ושגגה עליו באיסורה ולא נאסרה אלא למותר לה. הוא שאיסורו איסור ממועט ושגג באיסורו אינו דין שלא יהא אסור אלא למותר לו. הדין דין בשוגג. במזיד מניין. תלמוד לומר אותה. אותה שכיבתה אוסרתה. אין שכיבת אחרת אוסרתה. אימי אבוי דשמואל בר אימי בשם רב יהודה. הלכה כרבי שמעון. אתא עובדא קומי רבי מנא ואפיק לה. דהוא סבר כרבי יהודה. אלא שהיתה מתרגלת לבוא אצלו. רבי בא. רב המנונא ורבי זעירא תריהון אמרין. זהו ראשו של פרק. מה אמר רבי יוסה בשאר כל הדברים. נשמיענה מן הדא. רבי יוסי אומר. כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו. ואמר רבי בא. ורב המנונא ורבי זעירא תרויהון אמרין. זהו ראשו שלפרק. רבי יוסי אומר. כל שהוא פוסל כול׳. רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש. אחות אשתו נשואה הואיל והוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו. ואחות אשתו פנויה הואיל ואינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו. דמר רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש. צריכה הימינו גט. [אמרו לו מתה אשתך כול׳.] והיך עבידא. גבר אית ליה בר וחורגא ואינתו אית לה בר וחורגה ואסבון דין לדין ואולידון ברא. משריי מן חורגתא דאיתתא.