תלמוד ירושלמי יומא פרק ג הלכה ד
משנה: פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד. קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו. קבל את דמו וזרקו. נכנס להקטיר את הקטורת להטיב את הנרות להקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתין ואת היין: הלכה: רבי לעזר בשם רבי הושעיה. עד שישחוט בו שנים או רוב שנים. אמר רבי יוסה. מתניתה אמרה כן. [הביאו לו את התמיד.] קרצו. כתוב קרץ מצפון בא בה. רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי. חד אמר נכוסה. וחורנה אמר. נסוחה. מאן דאמר. נכוסא. מן הדא. הביאו לו את התמיד. קרצו. מאן דאמר. נסוחה. מגליינא. מחומר קורצתי גם אני.
