תלמוד ירושלמי יומא פרק ד הלכה א

משנה: טרף בקלפי והעלה שני גורלות. אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה את ימינך. ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה את שמאלך. נתנם על שני שעירים ואומר ליי חטאת. רבי ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא ליי. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: הלכה: טרף בקלפי כול׳. לא סוף דבר קלפי אלא אפילו קלתות. ולמה אמרו קלפי. כדי לעשות פומבי לדבר. ויביא שני חוטין. אחד שחור ואחד לבן. ויקשור עליהם ויאמר. זה לשם וזה לעזאזל. תלמוד לומר גורל אחד ליי. שיהא ניכר שהוא ליי. וגורל אחד לעזאזל. שיהא ניכר שהוא לעזאזל. ויביא שני צרורות. אחד שחור ואחד לבן. [ויתן עליהם] ויאמר. זה לשם וזה לעזאזל. תלמוד לומר גורל אחד ליי. [שיהא ניכר שהוא ליי. וגורל אחד לעזאזל. שיהא ניכר שהוא לעזאזל. ויכתוב עליהם ויאמר. זה ליי וזה לעזאזל. תלמוד לומר גורל אחד ליי.] שיהא מוכיח על עצמו שהוא ליי לעולם. וגורל אחד לעזאזל. שיהא מוכיח על עצמו שהוא לעזאזל לעולם. הדא אמרה. חקוקים היו. ותני כן. בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל. אחת שהגורלות נתונין בתוכה ואחת ששמות השבטים בתוכה. ושני פירחי כהונה עומדים. מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל. בגורלות באורים ותומים ובכספים. הדא הוא דכתיב וישלך להם יהושע גורל לפני יי במצפה. גורל אילו הגורלות. לפני יי אילו אורים ותומים. בין רב למעט. אילו הכספים. אמר רבי אבין. אילמלא שנתן הקדוש ברוך הוא חן כל מקום בעיני יושביו לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם. ותני כן. שלשה חינים הן. חן אשה בעיני בעלה. חן מקום בעיני יושביו. חן מקח בעיני לוקחיו. רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם לוי. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה כן. הדא היא דכתיב ונתתי לכם לב חדש וגו׳. ונתתי לכם לב בשר וגו׳. שהוא בושר בחלקו שלחבירו. נגע בהן כשהן למטה ונתערבו. אין השעירים כמצותן. ומשהעלה אותן נגע בהן ונתערבו. השעירים כמצותן. ובעלייתו נגע בהן ונתערבו. אמר. אם שלשם יעלה בימיני יקדש זה שעל ימיני. קדש. אם שלשם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל שמאלי. קדש. ואפילו אם אמר. אם שלשם יעלה בימיני יקדש זה שעל שמאלי. קדש. אם שלשם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל ימיני. קדש. אבל אם אמר. בין שלשם יעלה בימיני בין שלשם יעלה בשמאלי. לא יקדש אלא זה שעל ימיני. לא יקדש אלא זה שעל שמאלי. לא קדש. מפני שהוא קובען בפה. אמרה התורה גורלות. גורלות שלכל דבר. יכול יתן שני גורלות על זה ושני גורלות על זה. תלמוד לומר גורלות גורל אחד ליי וגורל אחד לעזאזל. יכול יתן שלשם ושלעזאזל על זה ושלשם ושלעזאזל על זה. תלמוד לומר גורל. ולא דא קדמייתא. כיני. יכול משהוא נותן שלשם על שלשם ושלעזאזל על שלעזאזל יחזור ויחליף. תלמוד לומר גורל אחד ליי. אין כאן לשם אלא אחד. וגורל אחד לעזאזל. ואין כאן לעזאזל אלא אחד. ציץ היה כתוב עליו קודש ליי. קודש מלמטן ושם מלמעלן כמלך שהוא יושב על קתדרין שלו. ודכוותה. אחד מלמטן ושם מלמעלן. אמר רבי אלעזר בירבי יוסי. אני ראיתיו ברומי ולא היה כתוב עליו אלא שיטה אחת קודש ליי. ונתן אהרן. אם נתן זר כשר. ודכוותה. אם העלה זר פסול. קול וחומר. מה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן אם נתן זר כשר. העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כל שכן. לא צורכה דלא. נתינה שהיא מעכבת אם נתן זר כשר. העלייה שאינה מעכבת אם העלה זר פסול. ואמר רבי יצחק בר חקולא בשם רבי ינאי. העלייה מתוך קילפי מעכבת. אין נתינה מעכבת. אמר רבי יוחנן. קובען אפילו בפה. סברין מימר. אפילו אחד היום ואחד למחר. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר. אפילו אחד היום ואחד למחר. ניחא. על דעתיה דרבי ינאי. לאי זה דבר נאמר גורלות. למצוה. מתניתה פליגא על רבי יוחנן. הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת. פתר לה במצליח בגורל. מתניתה פליגא על רבי יניי. לא הגריל ולא נתוודה כשר. אלא שחיסר מצוה אחת. ליי. לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן. ואתיא כיי דמר רבי יוחנן. קובען אפילו בפה. סברין מימר. אפילו אחד היום ואחד למחר. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו אחד היום ואחד למחר. ניחא. על דעתיה דרבי ינאי לאי זה דבר נאמר גורלות. וחש לומר. שמא יעלה לשם. פתר לה ברוצה להגריל. שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ. אית תניי תני. חייב. אית תניי תני. פטור. אמר רב חסדא. מאן דאמר. חייב. בשקרב השעיר הנעשה בפנים. מאן דאמר. פטור. בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ. אמר רבי יוסה. רב חסדא בעי מדמתה לפסח ולא דמיא אמר רבי מנא בר תנחום. רבי לעזר ורבי יוחנן תריהון אמרין. פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה. ברם הכא בשחיטה הוא משתנה. מאי כדון. מאן דאמר חייב. סברין מימר. הגרלה מעכבת. מאן דאמר פטור. סברין מימר. אין הגרלה מעכבת כלום יש כאן לשם אלא אחד. אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה. או זה או זה משהגריל חייב על שלשם ופטור על שלעזאזל. אמר רבי בא. והוא שנתן מתנת הפר. אבל אם לא נתן מתנת הפר פטור. ששחיטתו שלשעיר מעכבת מתן דמו שלפר. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעורה. שחט את הפר עד שלא יגריל מהו שיהא חייב. אמר ליה. נישמעינה מן הדא. פר מעכב את השעיר. השעיר מעכב את הפר. הדא אמרה. שחט את הפר עד שלא הגריל חייב. אין תימר. פטור. ניתני. אין השעיר מעכב את הפר. אמר רבי שמואל בר אבדימי. הדא דתימר. אין השעיר מעכב את הפר במתנות הבדים. אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. היך עבידא. שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים.