תלמוד ירושלמי יומא פרק ג הלכה ט

משנה: ואילו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת. הוגדס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה. ועל אילו נאמר ושם רשעים ירקב: הלכה: ואילו לגניי. בית גרמו. בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה. והיו בקיאים במעשה לחם הפנים. וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ. ולא היתה מעפשת. ואילו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים. והיתה מעפשת. וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא. כל פעל יי למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע. רבי יהודה אומר. עשרים וארבע היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה. אמרו להן. מפני מה אין אתם רוצין ללמד. אמרו להן. מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח. שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם. שלא יהו אומרים. ממעשה לחם הפנים הן אוכלין. שלבית אבטינס היו בקיין במעשה הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה. והיו בקיין במעשה הקטורת. ובמעלה עשן לא היו בקיאין. שלבית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת. ושלאילו היתה פוסה מיד. וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא. שנאמר כל הנקרא בשמי וגו׳. שלחו אחריהן ולא רצו לבוא כול׳ עד לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח. שלא יצאת אשה שלאחד מהן מבושמת מעולם. ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה שלא תתבשם. אמר רבי יוסי. מצאתי תינוק אחד מבית אבטינס. אמרתי לו. בני. מאי זו משפחה אתה. אמר לי. ממשפחת פלונית. אמרתי לו. בני. אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודם ולמעט כבוד שמים לפיכך נתמעט כבודם וכבוד שמים נתרבה. אמר רבי עקיבה. שח לי שמעון בן (לגס) [לגה]. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד שלבית אבטינס. וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק. אמרתי לו. בני. למה בכיתה. אמר לי. על כבוד בית אבא שנתמעט. ולמה שחקתה. אמר לי. על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. הרי מעלה עשן לנגדי. נומיתי לו. בני. הראהו לי. אמר לי. מסורת בידי מאבותיי שלא להראותו לבירייה. אמר רבי יוחנן בן נורי. פגע בי זקן אחד משלבית אבטינס. אמר לי. רבי. לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אילו לאילו. ועכשיו שאינן נאמנין הילך את המגילה והיזהר בה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי עקיבה זלגו דמעיו ואמר. מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי. וכולהן מצאו מתלא לדבריהן חוץ מבן קמצר. כיי דתנינן תמן. אילו הן הממונין שהיו במקדש. רבי חזקיה אמר. רבי סימון ורבנן. חד אמר. כשירי כל דור ודור בא למנות. וחרנה אמר. מי שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו. מאן דאמר. כשירי כל דור ודור בא למנות. על כולם הוא אומר. זיכר צדיק לברכה. מאן דאמר. מי שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו. על כולם הוא אומר. ושם רשעים ירקב. על מי נאמר זיכר צדיק לברכה. על בן קטין וחביריו. ועל כולן היה בן זומא אומר. משלך יתנו לך. ובשמך קורין אותך. ובשבחך מושיבין אותך. ואין שכחה לפני המקום. ואין אדם נוגע במוכן לך.